שותף מתוך המהדורה 03/11/2016 חדשות

גל“צ - גיוון אינו סיסמה

Picture

תגובה   ירון דקל, מפקד גלי צה“ל

תגובה ל“מחובריזם,  מקורביזם ונפוטיזם בגל"צ“,  אלי ציפורי, ”גלובס“, 27.10.16

יאיר שרקי הצעיר הוא אחד השמות  החמים בתעשייה. שם כל כך חם, שבתאגיד השידור הציבורי החתימו אותו על חוזה  מרשים, והבטיחו לו, למרות גילו הצעיר, תפקיד בכיר ככתב הפוליטי הראשי.  שרקי, שבינתיים חזר לערוץ ‭ ,2‬ השתחרר  משירותו הצבאי בגל“צ לפני כשנה וחצי, ונקלט במהירות בחברת החדשות של ערוץ

‭.2‬ יאיר שרקי אינו עלה תאנה. הוא דוגמה  ומופת לעיתונאי מעולה, אמין וערכי. את  ניסיונו רכש כחייל בגלי צה“ל.

למרות הייחוס המשפחתי (אביו הוא הרב  אורי שרקי), שרקי לא התקבל לגל“צ בזכות  אבות. ועדת המיונים, שבוחרת מדי שנה קבוצה מצומצמת של חיילות וחיילים (בעלי  פרופיל לא קרבי) לשירות בתחנה, בוחנת  כישרון, חריצות, יכולת עמידה בלחצים ועוד. כמי שעומד בראש הוועדה זה כמה שנים אני יכול לקבוע שדווקא פרמטר אחד  אינו נלקח בחשבון: ייחוס משפחתי.

שנים נאבקו מפקדי גל“צ בדימוי שדבק בתחנה, שלפיו כדי להתקבל יש צורך  בקשרים. אנו כה מודעים לתדמית השגויה, עד שלפי כשלושה חודשים, בהפוך על הפוך, פרסמנו סרטון שהפך לוויראלי ובו  דודו ארז ”מראיין“ כמה חיילים מהתחנה, כשהוא לא מאמין שהם התקבלו מבלי ששם משפחתם הוא שם של סלב או שהם מקורבים למישהו מהתחנה. הסרטון נועד, כמה מפתיע לקוראי מאמרו של אלי ציפורי, דווקא למועמדים לשירות צבאי כדי שיאמינו שאם הם טובים באמת, הם יכולים להגיע לשרת בתחנה – ללא קשר לייחוסם המשפחתי או למקום מגוריהם.

 המאמר על ”הבנים של“, שפורסם  במדורו של ציפורי, חוטא למציאות,  וחבל. כיום התחנה מגוונת מאי פעם, ובין חייליה ניתן למצוא ייצוג למדינת ישראל  כולה: פריפריה ומרכז, יוצאי אתיופיה,  חובשי כיפות סרוגות, חרדים, בני הדור  הראשון והשני לעלייה מרוסיה, עירוניים, בני מושבים וקיבוצים וחיילת ערבייה משפרעם.

לא מקרה הוא שקריין החדשות הראשי  בגל“צ, שיבל כרמי מנסור, המוכשר והרהוט, הוא בן עוספייה ששירת בעצמו כחייל בתחנה.

 העיתונאים, שצוינו בטור כ“בנים של“, הם עיתונאים מצוינים בתחומם, ולא היו זקוקים לחסדי הורים בתחילת דרכם. גיא  זהר, עמליה דואק, גיא פינס ודפנה ליאל בולטים ומוערכים בזכות הניסיון, ההתמדה והכישרון. עובדה שהם ממשיכים לבלוט גם בכלי תקשורת אחרים.

יש בעיניי כמה דברים מרכזיים שמאחדים את בוגרי גל“צ הפזורים  בתקשורת הישראלית. ולא, זה אינו הקו הפוליטי שמשותף להם. גם לא דרך ההתבוננות על הנעשה בחברה המשוסעת בישראל. דברים אחרים מחברים את אודי  סגל, אילנה דיין, עמוס הראל, גאולה  אבן, עמית סגל, קרן נויבך, ספי עובדיה, קרן מרציאנו ומתן חודורוב: היושרה העיתונאית, החתירה להביא את העובדות בסיקור ובשידור נטולי פניות, ולא מעט אומץ לב עיתונאי. לא בכדי רבים מהם זכו  בפרס סוקולוב לתקשורת. גל“צ, בעיניי, היא תו תקן לאיכות עיתונאית בלתי מתפשרת.

מתחילת תפקידי סברתי שיש מקום  לפעול להגברת הגיוון בגל“צ. הן בקדמת  הבמה - שדריה - והן בחיילים המשרתים  בה. מי שמאזין היום לגל“צ שומע קולות שונים, המעלים מדי יום לשיח הציבורי שלל דעות וכיווני מחשבה. אין קול אחיד ולא קו אחד בשידורי התחנה. רזי ברקאי לצד אראל סגל, יעקב ברדוגו לצד רינו  צרור, יועז הנדל לצד יעל דן, עירית לינור לצד טלי ליפקין שחק. ריבוי דעות הוא חלק ממהותו של השידור הציבורי, חלק משידור מעניין ורלוונטי. הוא חייב לעורר  דיון, ויכוח, מחשבה. להרגיז ולאתגר.

מתוך תפיסה זו, הייתי נחוש לפתוח את התחנה עוד יותר למי שלא הצליחו להגיע  אליה בעבר. ”פרויקט הפריפריה של גל“צ“ הושק לפני כשנתיים וחצי, ובמסגרתו נודדים אנשי גל“צ ובוגרי התחנה בבתי ספר בכל רחבי הארץ על מנת לעודד  צעירות וצעירים להגיע למיונים. המסר,  שנשמע בעכו, בקריית שמונה, ברמלה  ובדימונה היה ברור וחד: גל“צ אינה מעבר להרי החושך. אין צורך בקשרים על מנת להתקבל, ואין מדובר בגילדה המורכבת  מ“בנים של“. בואו למיונים - מי שראוי  יתקבל. צה“ל הוא שקובע מי יוכל להגיע למיונים (לדוגמה בנים בעלי פרופיל  קרבי אינם מגיעים למיונים), ומי שעומד בקריטריונים - שערי התחנה פתוחים בפניו.

אני מאמין שהאדם הוא תבנית נוף  מולדתו, וחיילים מקריית שמונה, מגוש עציון, מנתיבות ומבאר שבע מביאים  איתם לגל“צ את הערכים, האמונות  והדעות שעליהם חונכו. אנחנו מאמינים,  כפי שקובע חזון גל“צ, בשילוב חיילים בעמדות מפתח. הצבת חיילים מכל רחבי הארץ בתפקידים משפיעים בעמדות  שידור, הפקה ועריכה, היא ערך שמאזיני  גל“צ יוצאים נשכרים ממנו. בהגדלת הגיוון תוביל גל“צ לחיזוק דור העתיד של  התקשורת הישראלית, ובמילים אחרות - לצמיחתם של עוד יאיר שרקים. גיוון אינו  סיסמה. זה צו השעה, וזה מה שקורה עכשיו  בגל“צ. •

כיום גל“צ מגוונת מאי פעם, ובין חייליה ניתן למצוא ייצוג למדינת ישראל כולה: פריפריה ומרכז, יוצאי אתיופיה, חובשי כיפות  סרוגות, חרדים, בני הדור הראשון והשני לעלייה  מרוסיה, עירוניים, בני מושבים וקיבוצים וחיילת ערבייה משפרעם

ראו כתבה זו במהדורה האלקטרונית של גלובס כאן