שותף מתוך המהדורה 24/11/2016 חדשות

ראיון גלובס

"יש פה קרבות שמאיימים על הדמוקרטיה, וזה לא מטריד מספיק אנשים“

שירה מרגלית, יו“ר אתר התוכן לנשים סלונה, מביאה את הקול הנשי במוקדי ההשפעה  בחברה, במטרה להפסיק את הצמצום האוטומטי של נשים לתחומי המטבח והלייף–סטייל  • ”חשוב לי להתעסק בדברים שהתקשורת עוסקת בהם מנקודת ראות נשית. הקול הזה  לא נשמע היום מספיק“, היא אומרת • ולא פחות מחוסר השוויון בין המינים, מפריעה  לה גם ההחלשה של התקשורת, של התרבות ושל בתי המשפט על ידי הממשלה. ”יש פה  תרבות קלוקלת של שלטון משחית, שלא בונה אלא הורס“ / ענת ביין–לובוביץ'

Picture

שירה מרגלית. "אני חיה אקטואלית שמנסה לעשות שינוי בעולמות שלי" צילום: איל יצהר

שירה מרגלית

Picture

• תפקיד: יו"רית אתר הנשים סלונה

• אישי: בת ‭ ,47‬ נשואה לאילן שילוח ואם לשלושה, תושבת תל אביב

• רזומה: הייתה מנכ“לית משותפת במשרד הפרסום מקאן אריקסון ולאחר מכן שימשה כמשנה למנכ“ל בזכיינית רשת

• מקצועי: מגישה תוכנית בשם ”מרגלית בריבוע“ בקשת. מנהלת  ועורכת התוכן הראשית של כנס ‭ INTV‬ של קשת

• השכלה: תואר בכלכלה, לומדת כעת תואר בקולנוע

• עוד משהו: לומדת שיטת ימימה פעם בשבוע עם קבוצת חברים

מי שמכיר את ההיסטוריה של שירה מרגלית ושלי, יודע שרק משהו שחשוב לה באמת יכול היה להביא אותה לשבת ממולי כשבינינו מכשיר הקלטה והיא מתראיינת. הריאיון האחרון שלה  היה לפני כמעט עשר שנים, איתי, כשהיא בתפקיד מנכ“לית משותפת במשרד הפרסום מקאן אריקסון. שתינו לא קלטנו שבראיון יש משפט אחד על חברות הסלולר וסלקום בפרט, שהפוטנציאל שלו נפיץ. אותו משפט הפך לכותרת ראשית ועורר סערה בעוצמה כזו, שכמה חודשים לאחר מכן שימשה אמתלה לפטר את מרגלית.

בשנים שחלפו מאז מרגלית המירה את ענף הפרסום בתפקיד בכיר בזכיינית ערוץ 2 רשת ולאחר מכן עברה להיות בעלת מניות ויו“רית אתר הנשים סלונה. בכל הזמן הזה היא שמרה על פרופיל תקשורתי נמוך יותר ונמנעה  מלהתראיין. גם כעת, ניכר בהתחלה שהרעיון של ראיון לא מתעכל לה בקלות, אך ככל שהשיחה קולחת ועוברים לדבר על הנושאים שקרובים ללבה היא משתחררת ורואים את המעורבות העצומה שיש לה בדברים.

כשאני מבקשת ממנה להגדיר מהי  כיום, התשובה שלה מיידית: ”אני אשת  תקשורת. התשוקה שלי יושבת שם. ואני רואה את עצמי כאדם שאכפת לו ממה קורה במדינה, חיה אקטואלית שמנסה  לעשות שינוי בעולמות שלי“.

השינוי שמרגלית מבקשת לקדם נוגע לשני תחומים ששלובים זה בזה: החשש ההולך וגובר ממה שהיא רואה כדמוקרטיה שהולכת ונשחקת, ומעמד הנשים שגם ממנו מוטרדת. דבריה נאמרים בשקט  אבל בחדות, בלי התייפייפות, באופן שלא רואים בדרך כלל. כשאני מבררת אם היכולת לדבר בלי פחד קשורה בביטחון  כלכלי, היא מאשרת שכן.

”כל יום אני אומרת תודה שיש לי את האפשרות ללכת בדרכי ולהתוות את המערכת הזאת לקול שאני מאמינה בו. זו המלחמה שלי, המקום שאני תורמת את חלקי בשביל לעשות את המדינה טובה יותר, ואני מודה שיש לי את היכולת הכלכלית לא להיות תלויה בגורם  ממשלתי ובתקציבים ממשלתיים“.

זו בדיוק המשמעות של חופש.

”נכון, ולצערי יותר ויותר גופי תקשורת מאבדים את החופש הזה בגלל הדעיכה של התקשורת. כל גופי התקשורת מפסידים ולמדינה כנראה יש אינטרס להחליש אותם. וזה המנוף הכלכלי שהממשלה מטילה על גופי  התקשורת. היא מייבשת להם את הביצה.

”ההתנהלות בארץ נגד התקשורת מחפירה. מתי בעולם ראש הממשלה הוציא תגובה אישית פוגענית נגד עיתונאי בלי לענות על השאלות שהוא נשאל עליהן? זה קרה נגד אילנה דיין ונגד רביב דרוקר, ורואים את המלחמה  שלו בתאגיד ’כאן‘. אלה תהליכים מפחידים שצועדים בבטחה למקום אנטי–דמוקרטי, שעיתונאים שגם כך כבודם נרמס ופרנסתם נרמסת, צריכים לחשוש  אם לומר משהו“.

אבל לפעמים נדמה שלא משנה מה מפרסמים בתקשורת, זה משכנע את המשוכנעים. למה לא מצליחים לקפוץ מדרגה ולהגיע לקהל חדש?

”כנראה שזה באמת לא מעניין  הרבה מהעם. למשל, נורא טלטל אותי שהריאיון של אילנה דיין עם נשיא  טורקיה ארדואן עשה רייטינג של %‭16 ‬  בלבד. כזה סקופ - איך זה לא מעניין אנשים? ואחרי זה צועקים על הזכיינים שהם עושים רק ריאליטי ולמה הכל זה  ’האח הגדול‘, ומתלוננים שהטלוויזיה לא איכותית ושמים עליה רגולציה, אבל כשמביאים משהו איכותי זה לא מעניין אף אחד. זה מראה לי שאנחנו בעידן שבו רק קבוצה קטנה של אנשים חרדה באופן אמיתי לדמוקרטיה.

”התפקיד הרשמי של תקשורת זה לבקר את השלטון, והשלטון אגרסיבי ביותר נגד התקשורת, נגד בית המשפט העליון, ונהיו פה קרבות שמאיימים על הדמוקרטיה. ביבי נלחם בתקשורת והבית היהודי נלחמים באופן אלים  בבג“ץ - וזה לא מטריד מספיק אנשים“.

”למה לחדד את  תרבות השנאה?“

מרגלית, בעלה אילן שילוח וחלק מהחוג החברתי שלהם כמו הפרסומאי אודי פרידן, מרבים לבטא את דעותיהם בטוויטר, מה שמאפיין עיתונאים אך לא אנשי עסקים ובוודאי לא אנשי תרבות.

”זה בגלל התלות הכלכלית שלהם  בנושאי המשרות“, סבורה מרגלית. ”אמנים שלא מצליחים להתפרנס ותלויים כלכלית בשאלה אם שרת התרבות תיתן להם תקציב, לא ימהרו להתבטא. זה בסדר שהליכוד בשלטון  ויש להם אג‘נדה מסוימת כמו פריפריה,  ושיקצו לזה תקציבים. אני בעד. אבל למה לא לשמר את התרבות שקיימת  ולהוסיף? למה לחדד את תרבות השנאה? וכל הממשלה הזו סובלת מזה. זו תרבות קלוקלת של שלטון משחית, שלא בונה  אלא הורס. אלה תהליכים מסוכנים, ואני כחלק מהתפישה שלי בסלונה נותנת להתייחסות לזה מקום, כי אם אנחנו  יכולים להשפיע במקום הזה - נשפיע“.

את טוענת שהממשלה מחלישה את התקשורת, אבל זה לא שוק הפרסום שהצטמצם?

”הוא מצטמצם כבר כמה שנים. זה קשור לתהליכים גלובליים שבהם הדיגיטל מחליף את הפרינט אבל עוד לא יודע לייצר את ההכנסות שהפרינט  יודע לייצר, אז יש ואקום. ובנוסף הפרסום מצטמצם כי החברות מרוויחות פחות בגלל שינויים מקרו–כלכליים ורגולציה. כשהפרסום מצטמצם הנפגע העיקרי הוא התקשורת, והתהליך המקרוכלכלי הזה התיישב טוב לאג‘נדה של  הממשלה שתהיה תקשורת חלשה“.

אחרי הלהט הזה, כשמרגלית מדברת על סלונה משהו מתרכך בה מאוד. ”נכנסתי לסלונה כשהחברה הייתה בת שנה ולא בדיוק הבנתי במה אני  משקיעה. אבל אימי (עירון, מייסדת  האתר - עב“ל) הדליקה לי זיק בעיניים. ההשקעה הזאת הבהירה לי שאני נשארת בתחום התקשורת - מה שלא הייתי בטוחה בו כשעזבתי את רשת. הרגשתי שיש שם משהו נכון, שהעתיד של התקשורת הולך לשם. הבנתי שסלונה הוא הזדמנות להחזיק גוף תקשורת  שאין אותו. נשים הן %‭51‬ מהאוכלוסייה וההתייחסות אליהן תמיד מקטינה בתוך  משהו שהוא לייף–סטייל במהות שלו, ומראש היה לי ברור שסלונה זה הרבה  יותר מלייף–סטייל. בסלונה אנחנו כל  הזמן מעצימים את הקול של אקטואליה“.

מרגלית, בתו של דן מרגלית, מהעיתונאים הוותיקים בישראל, מגדירה  את עצמה ”פריקית של אקטואליה“.  ”גדלתי בבית כזה וזה בדמי. אבא שלי  מתקשר אליי כל בוקר ושואל: ’מה  שמעת? מה חדש? שמעת ש...?‘, והוא מזועזע מזה שלא שמעתי שנפתחה איזו חקירה - לא משהו בסדר גודל של מלחמה, משהו קטן שרק מעטים כבר יודעים. אין דבר כזה לא לדעת שקורה משהו, וזה קול שחשוב לי להביא לסלונה  - הקול הנשי של החלקים האלה: ביטחון, כלכלה ועוד תחומים שנשים לא מספיק מתעסקות בהם. לא רק מתכונים וחמישה טיפים ליופי ומה קייט מידלטון לבשה, למרות שאני מודה שקייט מידלטון היא אייטם מוכר ולכן נשים את סיכום  השמלות שלה בקנדה, וזה בסדר“.

אז צריך לדעת לאזן בין הדברים שהמותג סלונה עומד בשבילם, לבין מה שמוכר?

”נכון. סלונה מביאה היום ‭ 1.5‬ מיליון נשים בחודש, והמינונים של הנושאים שאנחנו מתעסקים בהם משתנים. אנחנו ארגון מדיד, ולפעמים פרויקט שאנחנו עושים, כמו הפרויקט על ראשי הערים שעשינו עם טל שניידר - לא מביא כל כך הרבה צפיות, אבל זה פחות אכפת לי. זה חייב להיות בתמהיל כי זאת דרך להרגיל את הקוראות שהפרויקטים האלה קיימים. בעיניי יש משמעות לעשייה הזאת ואנחנו מתעסקים בדברים האלה כדי לצאת מהקיטלוג של ’נשים  הן עוגת בננות ואופנה‘. חשוב לי להתעסק בדברים שהתקשורת עוסקת בהם מנקודת ראות נשית. הקול הזה לא  נשמע היום מספיק על ידי נשים“.

”הייתי צריכה מרפקים כדי לא להיתפש נחותה“

הבחירה בדונלד טראמפ לנשיאות  ארה“ב הכעיסה את מרגלית. ”התאכזבתי  מהבחירה של הנשים“, היא אומרת. ”לא יכול להיות שאדם מטריד מינית עשרות  נשים, ונשים מצביעות לו. כשבוחרים כזה אדם, שמעצם התנהלותו לא מכבד נשים, זה אומר שהן בעצמן עוצרות את  התהליכים לשוויון מגדרי. כעסתי. וזה אומר שהדרך ארוכה ושדברים שחשבנו שהתקדמנו בהם לא באמת קרו“.

ולבחור במועמדת רק בגלל שהיא אישה זה לא בעייתי?

”איוש תפקידים חייב להיות לפי  כישורים וניסיון. אני מתונה, אבל לפעמים צריך שדברים ייראו. אחרי כל השקלולים צריך לתת בנוסף עדיפות  לעניין המגדרי. לנשיאה, למנכ"לית, לחברה בדירקטוריונים. היום בהרבה דירקטוריונים יושבות נשים בשביל  לעשות וי, אין תפישה שאומרת 'נשים עם  הכישורים שלהן יכולות לתרום יותר'“.

אל מול הפמיניזם הלוחמני אתן מציעות גישה של בניית אלטרנטיבה.

”נכון, כי אין פה מלחמה, יש חינוך ונחישות. יש צורך להיות עקבי כדי לעשות שינוי בתפישות, שינוי חברתי שמראה כמו מניפה את האפשרויות  שפרושות בפני נשים. בעולם אלים, חסר סבלנות ומוקצן יש משהו ביכולת הנשית  לפקוח עין ולראות דברים אחרת“.

חווית את המקום של אפליה?

”תמיד תפשתי את עצמי כמי שיש  לה חשיבה גברית - בתפישה הניהולית,  בחשיבה. הייתה לי התנהלות כוחנית, אולי זה קצת האישיות שלי ואולי זה בגלל שנכנסתי לנהל צעירה יחסית בעולם מאוד גברי. היה ברור שאני צריכה מרפקים כדי להתנהל בעולם הזה, כדי לא להיתפש כנחותה בעיני אלה שאני עובדת איתם. מחקתי את העניין המגדרי כדי שהוא לא יהיה בכלל על  השולחן. עם השנים, הגיל, התפקידים -אולי כפונקציה של בגרות - השתניתי  ואני מאפשרת יותר רוך בתוך הניהול“.

מה יסמן בענייך את ההישג? שאישה תשתכר כמו גבר?

”בסוף, זה מה שנותן עצמאות וחופש בחירה, ואנחנו רחוקים משם כי עדיין  נשים מרוויחות %‭30‬ פחות מגברים, וזה המון. הכוח בעניין הזה נמצא אצל בעל  ההון - המנהל“.

ניכר בך שאת מאוד מחוברת לזה.

”זה היה תהליך ארוך. הייתי צריכה להיפתח רגשית כדי להבין שאני צריכה לעשות שינוי גם בתפישה שלי, לצאת מהבועה של המקום שבאתי ממנו - בועה  תל אביבית ברנז‘אית סגורה - ודווקא סלונה אפשרה לי לראות עוד מרחבים שלא היכרתי. נשים פחות יודעות לדחוף את עצמן, ולכן הביטוי שנשים מקבלות בתקשורת זה דרך עולם של יופי ורכילות, וקצת פחות מהמקום של עשייה אמיתית. וזה בדיוק מה שאנחנו  עושות עם 'נשים בחזית'" (ראו מסגרת).

”מסוכן שהאינפורמציה מתרכזת אצל הגדולים“

לאן הלך עולם התקשורת?

”אחת הבעיות של כלי התקשורת  בעולם, וסלונה בתוכם, זה שהם נשענים  מאוד על גוגל ופייסבוק. היום %‭40 ‬ מהכניסות שלנו הן דרך פייסבוק, ופייסבוק יכולה לקום כל בוקר ולשנות את ההגדרות - והיא עושה את זה והאתר מיד מגיב לזה בלית ברירה. לכן אחד הדברים שחשוב לי לעשות זה לבנות מותג חזק שאנשים יחפשו. לפבלישרים יש תלות בגופים הגדולים האלה, וזה אחד הדברים שמצמצמים את הכוח של המדיה וממרכז את הכוח של הקונגלומרטים הגדולים. נורא מסוכן שהאינפורמציה מתרכזת אצל הגדולים והם שולטים בסוג המידע שאנשים  מקבלים. הנה, עכשיו מאשימים את גוגל ופייסבוק שאפשרו לאתרים עם ידיעות  כוזבות להשפיע על הבחירות בארה“ב.

”אחת הבעיות של תוכן, בוודאי בישראל, זה שאין אפשרות לכל אתר לייצר את מלוא התוכן ולכן יש אגרגציה  - כולם לוקחים מכולם ונותנים קרדיט, כי לייצר תוכן זה יקר. בטווח הארוך זה מאוד מסוכן, כי התוכן הזה משפיע על דעת הקהל ואם מישהו מפיץ מידע  מסוים, זה מה שההמון יקבל. לכן מי כותב את התוכן ומי מחזיק את גופי  התקשורת הגדולים זה דרמטי, קריטי“.

ומכאן, לאן ילך שוק התקשורת?

”בתפישה שלי, בעתיד כל תחום התוכן יתערבב. הקרב הוא על איפה יושב תוכן  טוב, אקטואלי, שאנשים רוצים לראות  - והאם הוא זמין. הפלטפורמות פחות משנות. וכשחברות התקשורת יבינו  את זה, יהיה פחות מאבק. הצופה לא  עושה בחירה בין קשת, רשת או ‭ ,yes ‬ הוא רואה תוכנית. ולכן הפלטפורמות הדיגיטליות של הטלוויזיה חייבות לקבל  תאוצה. הן עוד לא שם. התהליך פה אטי וקשור כנראה להשקעות כלכליות כבדות שאין ביכולתן לעשות כרגע. אבל  כוחות השוק חזקים יותר. העולם שם. גם הברודקסטרים הגדולים בארה“ב לא רצו  שזה יקרה, אבל באו נטפליקס ואמזון, וכל הרשתות הגדולות הולכות לתוך הפלטפורמה הדיגיטלית כי הן הבינו  שאין ברירה, והן משקיעות בזה הון עתק“.

לאן את עוד שואפת להתפתח?

”אני רואה את סלונה גדלה ועושה יותר תחקירים. רואה אותי דוחפת לעוד  ועוד אקטואליה, יותר נושאים חברתיים, ודרך התהליכים האלה נדחף קדימה נשים שאנחנו לא מכירים ולא שומעים עליהן. שהן יקבלו הכרה ויבקשו מהן לשבת בפוזיציות בכירות, ברשויות מקומיות ושלטוניות. כי המתכון של  עוגת בננות תמיד יהיה“. •

”ההתנהלות נגד התקשורת מחפירה. מתי בעולם ראש הממשלה הוציא תגובה אישית פוגענית נגד עיתונאי בלי לענות על השאלות שהוא נשאל עליהן? זה קרה נגד אילנה דיין ונגד רביב דרוקר, ורואים את  המלחמה בתאגיד ’כאן‘. אלה תהליכים מפחידים שצועדים בבטחה  למקום אנטי–דמוקרטי, שעיתונאים שגם כך כבודם נרמס ופרנסתם נרמסת, צריכים לחשוש אם לומר משהו“
"אחת הבעיות של כלי התקשורת בעולם, וסלונה בתוכם, זה שהם נשענים מאוד על  גוגל ופייסבוק. %‭40 ‬ מהכניסות שלנו הן דרך פייסבוק, ופייסבוק יכולה לקום כל בוקר ולשנות את ההגדרות - והיא עושה את זה והאתר מיד מגיב לזה בלית ברירה. לפבלישרים יש תלות בגופים הגדולים האלה, וזה אחד הדברים שמצמצמים את הכוח של המדיה וממרכז את הכוח של הקונגלומרטים הגדולים“

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן