שותף מתוך המהדורה 16/01/2017 חדשות

השיחות על החלשת ”ישראל היום“ לטובת ”ידיעות אחרונות“ ניבה ברג לבנת

נתניהו־מוזס? הסדר כובל זה לא

Picture
Picture

טראמפ עם ג‘ק מא, יו“ר חברת עליבאבא הסינית, לאחר פגישתם בניו יורק בשבוע שעבר. שיטת ה“דילים“ צילום: רויטרס

על רקע הדיווחים הנרחבים בפרשת נתניהו–מוזס ושטף מאמרי הפרשנות בנושא, הביעו פרשנים שונים את דעתם לפיה על רשות ההגבלים העסקיים לחקור אף היא את הפרשה. לעניין זה הגדילה לעשות התנועה לאיכות השלטון, אשר כבר פנתה לממונה על הגבלים עסקיים בקריאה לפתוח בחקירה בחשד לעבירה של הסדר כובל, או  ניסיון להסדר כובל, מצד נתניהו ומוזס.

על פי הנטען, הבטחתו לכאורה של נתניהו למוזס לקדם חקיקה שתחייב את ”ישראל  היום“ לגבות תשלום עבור גיליונות העיתון,  ובכך תפגע ביכולת של ”ישראל היום“  להתחרות באפקטיביות ב“ידיעות אחרונות“, מהווה ניסיון להסדר כובל. מי שהתעמקו בהוראות חוק ההגבלים העסקיים הוסיפו, כי  אמנם נתניהו איננו בגדר ”מנהל עסקים“ שעליו חל האיסור על עריכת הסדרים כובלים, אך ניתן לראותו כמי שניסה לתווך  בהסדר כובל בין ”ידיעות אחרונות“ מזה  ל“ישראל היום“ מזה.

עמדה זאת לוקה בהתעלמות ממהותו ותכליתו של חוק ההגבלים העסקיים. חוק זה נועד לחול על מצבים בהם גופים עסקיים מתאמים את פעילותם במקום להתחרות זה בזה, או מגבילים את עצמם באופן שפוגע ביכולתם של עסקים אחרים להתחרות באפקטיביות. דוגמא מובהקת לכך היא  קרטל בין מתחרים, או, למשל, דרישתה של רשת קמעונאית מספקיה שיימנעו מלערוך מבצעים ברשתות מתחרות. במקרים אלה, קל להבין כי הפגיעה בתחרות נובעת מעצם פעילותם של הגופים העסקיים שהם צד להסדר.

לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין כאשר קיימת מעורבות של רשויות שלטוניות. רשות ההגבלים העסקיים הבהירה לא אחת, כי מקרים שבהם רשות שלטונית מפעילה סמכויות המצויות בידיה וקובעת הסדר המפחית את התחרות, מצויים מחוץ לאיסור על הסדרים כובלים. דברים אלה נכונים אפילו אם הרשות השלטונית פעלה כך בעקבות פנייה של גופים עסקיים - שכן לא הגופים העסקיים קבעו את הפעולה הפוגעת בתחרות אלא הרשות בהפעילה סמכות  שלטונית–ריבונית.

ואכן, ישנן דוגמאות למכביר בהן מנהלי עסקים פונים לשלטונות בבקשה כי אלה יתערבו לטובתם בהחלטות שלטוניות או במעשי חקיקה. לעתים טובת הציבור  לנגד עיניהם של הפונים, לעתים - וייתכן שבמרבית המקרים - טובתם האישית או  הסקטוריאלית. לטוב ולרע, זהו חלק מן ההליך הדמוקרטי ואין בו משום הפרה של חוק ההגבלים העסקיים.

כך, למשל, איגוד נהגי המוניות פנה למשרד התחבורה בניסיון למנוע את  פעילות ההסעות השיתופיות של ‭ UberX ‬ בישראל. ניתן למנות שיקולים רבים הן נגד פעילות זאת, כגון חוסר פיקוח על רישוי הנהגים והמכוניות כשיקולים בטיחותיים והן בעדה, כגון הגברת התחרות והוזלת התחבורה הציבורית. עד כה משרד התחבורה לא קידם רגולציה שתאפשר פעילות של ‭ UberX‬ בישראל, והיו מי שטענו שלא שיקולים עניינים מנחים את התנהלותו בסוגיה, אלא שיקולים פוליטיים ורצונו של השר ישראל כ“ץ לשאת חן בעיני הבוחרים מקרב נהגי המוניות הם.

אף על פי כן, עד כה לא נשמעו קריאות לרשות ההגבלים העסקיים לפתוח בחקירה פלילית שמא שר התחבורה מזה ואיגוד נהגי המוניות מזה היו צד להסדר כובל. לא ברור אפוא, לעניין תחולת חוק ההגבלים  העסקיים, במה שונה פרשת נתניהו–מוזס,  ממקרה כ“ץ ונהגי המוניות, או מכל מקרה אחר בו פוליטיקאים מגינים על המקורבים אליהם מפני איומים כלכליים או תחרותיים.

מבלי להביע עמדה בעניין פרשת נתניהומוזס לגופה, אשר מן הסתם עוד לא נאמרה לגביה המילה האחרונה, אין ספק כי חוק ההגבלים העסקיים איננו הכלי המתאים או הרלבנטי לטיפול בכל רעה חולה הנוגעת  ליחסי הון–שלטון. •

עו“ד ברג לבנת היא שותפה וראשת תחום ההגבלים העסקיים במשרד מיתר,  ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות‘

לעניין חוק ההגבלים, לא ברור במה שונה פרשת נתניהו–מוזס מהמקרה  של שר התחבורה ישראל כ“ץ, נהגי המוניות ופעילותה בישראל של  המתחרה ‭ ,UberX‬ שהוא לא קידם

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן