שותף מתוך המהדורה 17/01/2017 חדשות

פרשת ביבי־נוני פגעה בעיתונות אבל היא מהווה גם הזדמנות לצמיחה חיים שיבי

ועכשיו, טיפול בהלם

פרשת ביבי–נוני, עם החשיפה החלקית ככל שתהיה, היה בה כדי  לגרום עצב, הלם, תדהמה לאלה שבחרו במקצוע העיתונות כשליחות חיים. לנגד עיני הרבים בתקשורת, שעושים את שליחותם נאמנה תוך דבקות בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, החל אמון הציבור בעיתונות ומה שנותר  ממנה - לקרוס.

עיתונאים תובעים ובצדק הגנות וחיסיון על מנת שיוכלו לעשות את  שליחותם. להגן על מקורות. לחשוף. להוריד מסכות ולא לאפר.

מי יעניק להם הגנות באווירת כולם  בשוק תן–קח? המחוקק (שצבר מטעני  קיפוח/מרירות/פינוק - מחקו את  המיותר)?

אך בתוך הסערה יש גם מסר של תקווה. מסר של התחדשות והבנה חדשה של חוקי המשחק. ייתכן שהמקצוע הזה ייצא מחוזק דווקא מן הצומת שבה מצא את עצמו השבוע - זאת של להיות או לא להיות.

ראשית, קולו של עיתונאי שיעז לזעוק בקול רם, תחילה בחדרי המערכת שלו עצמו, כי מכופפים את הסיפור שלו בהטייה למען כוח פוליטי או עסקי - יגלה שהקשב למחאתו גדל.

המציאות הובנה והוטמעה. הוא לא ייתפש כמי שמתעקש על זוטות, לא יודע לעבוד בצוות, לא יודע לקבל מרות. ואם במערכת שלו לא יהיה  קשב, אך יהיה איום בפיטורין, סטטוס בפייסבוק עשוי לייצר תפנית. אף עורך לא רוצה שהמיתוג העיתונאי שלו יתפוגג בתוך יממה.

עורכים ישתדלו יותר להגן על טקסט  של כתב עיקש, שאינו מבין רמזים. הבכירים ייזהרו יותר שלא לקבור תחקיר. והאמירה של מועצת העיתונות לדורותיה, לפיה תקנון האתיקה שלה הוא הבידול הקיומי העושה את כל ההבדל בין תרבות השיימינג ברשת לבין עיתונות מקצועית ואמינה - תיתפש כעכשווית מאוד.

מן השבוע הזה, הקריאה ליישום אתי מלא של חובות ומצוות עשה או אל תעשה בתקנון האתיקה - חדלה להיות ציוץ נוסטלגי של ותיקי העיתונות המודפסת מן העידן שאיננו עוד. היא המתכון להמשך קיומה של עיתונות חפשית  בישראל. הכתובת חדה יותר על הקיר; בבתי ספר לעיתונות, שבהם עדיין נותרו תלמידים המחפשים את עתידם במקצוע; על מסכי המחשב במערכות אתרי חדשות  מודפסים או און–ליין.

או שזאת תהיה עיתונות אתית ראויה לשמה - או שהיא תחדל להתקיים כמקצוע. •

חיים שיבי הוא חבר בנשיאות מועצת העיתונות כנציג אגודת העיתונאים בירושלים.

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן