שותף מתוך המהדורה 25/01/2017 חדשות

החוק | חן מענית

גבולות חופש הביטוי ברשת: מתי פוסט הוא עילה לפיטורים?

Picture
Picture

איור: גיל ג'יבלי

בשבוע שעבר פוטרה שדרנית גלגל“צ חן אלמליח בעקבות פוסט שהעלתה לעמוד הפייסבוק שלה  והתייחס לאירוע הדריסה של השוטר ארז לוי ז“ל, בעת שהמשטרה אבטחה הריסת בתים בלתי–חוקיים  בכפר הבדווי אום אל–חיראן. ”גם אני הייתי דורסת  שוטר אם היו מפנים אותי מהבית“, כתבה אלמליח וזמן קצר מאוחר יותר הודיעו לה בכירי גלי צה“ל שהיא מפוטרת. מאוחר יותר פרסמה אלמליח פוסט נוסף שבו הבהירה כי אינה תומכת בהרג ובפיגועי דריסה.

הפיטורים עוררו סערה ציבורית. האגודה לזכויות  האזרח פנתה למפקד גלי צה“ל, ירון דקל, במכתב שבו נטען כי הפיטורים מהווים פגיעה בחופש הביטוי והזכות לשימוע של אלמליח. במכתב נאמר עוד שחופש הביטוי נועד להגן על ביטויים מקוממים וכי אין לפגוע בעובדים או לפטרם על רקע השקפות והתבטאויות  ברשת ומחוצה לה, בוטות ומקוממות כל שיהיו, לבטח ללא הליך מסודר והוגן הכולל שימוע מקדים.

המקרה של אלמליח אינו הראשון שמעלה את שאלת  גבולות חופש הביטוי ברשתות החברתיות. ”עוד לפני  פיטוריה המדוברים של שדרנית גלגל“צ, התבטאויות שונות של עובדים בפייסבוק, הגם שלא נכתבו בשעות  העבודה או בקשר לעבודתם, הובילו לפיטורי עובדים“,  אומרת עו“ד טל קרת, מנהלת מחלקת דיני עבודה  במשרד תדמור ושות‘–פרופ‘ יובל לוי ושות‘. לדבריה, מאז הקמתן של הרשתות החברתיות והפיכתן לכלי חברתי הזמין לכול, סוגיות חדשות מתחום זה מגיעות לפתחם של בתי הדין לעבודה, וזאת בגלל השימוש ההולך וגובר באותן רשתות על ידי מועמדים לעבודה, עובדים ומעסיקים כאחד.

”התבטאויות אחרות של מועמדים לעבודה, בסיטואציות שבהן בחר המעסיק לערוך תחקיר מוקדם בהתבסס בין היתר על המידע הזמין לציבור  ברשתות החברתיות, הובילו לאי–קליטת מועמדים  לעבודה“, אומרת עו“ד קרת. בנוסף, התבטאויות על  גבי ”קיר“ הפייסבוק או בעת שיתוף קבצים וקישורים  שונים הוכרו כ“פרסום“ לצורך עילת לשון הרע. נושאים אלו כבר נדונו בבתי הדין לעבודה, וניתן רק להניח שהשימוש הרחב ברשתות החברתיות יספק גם בעתיד הלכות חדשות ופסיקות מעניינות.

דין לייק כדין פוסט?

לדברי עורכי הדין אילן וינדר ומיכל זוהר–נישטיין  ממשרד נשיץ, ברנדס, אמיר ושות‘, החקיקה הרלוונטית לבחינת האיזון שבין זכותו הניהולית של מעסיק (בין  היתר לפטר) לבין חופש הביטוי של העובד היא חוק יסוד:  כבוד האדם וחירותו, וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, כפי שפורשו על ידי בתי המשפט ובתי הדין לעבודה.

סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות קובע, בין היתר, שאין להפלות עובד בתנאי העסקתו או בפיטוריו  מחמת השקפת עולמו. לעומת זאת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעגן את זכותו הקניינית של המעסיק, שממנה נובעת זכותו לנהל את עסקיו כראות עיניו.

דוגמה בולטת להשפעת השיח ברשתות החברתיות על מקום העבודה הבאנו במדור שפורסם במהלך מבצע  ”צוק איתן“ של צה“ל ברצועת עזה. עובדת עיריית לוד התבטאה אז נגד חיילי צה“ל ופרסמה בעמוד הפייסבוק שלה תגובה לכתבה שהועלתה בעמוד של חדשות  ערוץ ‭ ,10‬ בהתייחס לנפילתם של ‭ 13‬ חיילים. בתגובתה  עשתה שימוש במילים ”שירבו. אמן“. העובדת פוטרה ופנתה לבית הדין לעבודה, שדחה את בקשתה לבטל את פיטוריה ולהורות לעירייה להחזירה לעבודתה. נקבע כי עובדת ציבור, קל וחומר פסיכולוגית שהייתה אמורה להעניק סיוע לציבור בכללותו, זלזלה בהתבטאותה זו בערכים חינוכיים שעליהם היא מופקדת וכי קיימת ציפייה מעובד ציבור לגלות איפוק וריסון כלפי כל מי שנזקק לשירותיו.

וינדר וזוהר–נישטיין מזכירים תיק אחר שהגיע  לבית הדין לעבודה בנצרת ב–‭2014‬ ונגמר אחרת: עביר רואשדה נגד חברת מור מאר. לבית הדין הוגשה בקשה לצו מניעה נגד פיטורי עובדת ששיתפה בעמוד הפייסבוק קישור באינטרנט המשווה בין יהודים בתקופת השואה למצבם של  הפלסטינים. העובדת התנצלה על השיתוף, מחקה אותו וטענה כי הוא בוצע בסערת נפש בשל דיווחים  על הרוגים בקרב פלסטינים. ”בית הדין קבע באותו  מקרה כי מדובר ב‘השקפה‘ כהגדרת מונח זה בחוק שוויון ההזדמנויות, וכי בפיטוריה של העובדת הפר המעסיק את הוראות חוק שוויון ההזדמנויות והורה  על ביטול פיטוריה והשבתה לעבודה“.

בין הציבורי לשוק הפרטי

לדברי עו“ד קרת, אחד השיקולים המרכזיים הוא אם אותו עובד מועסק במגזר הפרטי או שהוא עובד  ציבור. ”מהמקרים שנידונו עד כה ניתן לראות כי בתי הדין התייחסו באופן שונה לעובדים במגזר  הפרטי ולעובדים במגזר הציבורי“, היא אומרת.  ”כמו כן, הם נתנו משקל שונה לפעולות השונות האפשריות במסגרת הרשתות החברתיות כגון  סימון ’אהבתי‘, או שיתוף פוסט של אדם אחר, לעומת כתיבת פוסט המשקף עמדה עצמאית.

”בית הדין הארצי פסק בעבר כי מתוקף מעמדו ותפקידו, חלה על עובד ציבור החובה להימנע מהשמעה בפומבי של עמדות ודעות בעלות גוון פוליטי מובהק בסגנון בוטה, כדי שלא ייפגע אמון הציבור בשירות הציבורי ותכליתו. את ההיגיון הזה צריך להחיל גם ביחס להתבטאויות עובדים ברשתות החברתיות. במגזר הציבורי קיימות אף הוראות שונות בתקשי“ר האוסרות על עובדי ציבור בדרגים מסוימים להשמיע ביקורת בצורה מעליבה או פוגעת  על הכנסת, הממשלה והוועדות שלהן“.

ומה לגבי המגזר הפרטי?

”במגזר הפרטי בתי הדין לעבודה יתמקדו באיזון בין חופש העיסוק והאיסור להפלות עובד מחמת דעתו והשקפת עולמו, לבין הזכות לשם טוב וזכותו הניהולית של המעסיק. יש גישה הדוגלת בכך  שביטוי שהוא בגדר השקפה ואינו מהווה ’הסתה‘, חוסה תחת הגנת חוק לשון הרע אף אם מדובר בעובד  במגזר הציבורי“.

מה בכל זאת מותר לעובד לכתוב בעמוד  הפייסבוק שלו, כך שלא יסתכן בפיטורים?

”בסופו של יום, כל מקרה ייבחן לגופו ויינתן משקל שונה לכלל הנסיבות הרלוונטיות, ממאפייניו של המעסיק ועד הפעולה שנקט העובד ברשתות החברתיות והשאלה אם היה בה כדי להביע עמדה קיצונית, פוגענית וברורה משל עצמו. עם זאת, עובד המועסק במגזר הציבורי ראוי שינקוט משנה זהירות ולא יביע עמדה ברורה נגד ערכים שעלולים לפגוע בכלל הקהלים שאותם הוא משרת במסגרת תפקידו. עובד ציבור צריך להימנע מפרסום עמדות נגד אוכלוסיות ספציפיות או הבעת עמדות קיצוניות שיש בהן כדי לפגוע ברגשות אוכלוסיות אלו. הימנעות מנקיטת משנה זהירות עלולה להפוך את קבלת השירות ע"י אוכלוסיות אלו לבלתי אפשרי ובשל כך לסכל את יכולת מילוי תפקידו כעובד ציבור. גם עובד המועסק בחברה פרטית, ראוי שיבחן אם עמדה שהוא מתכוון לפרסם עלולה לפגוע במעסיקו או  בעמיתיו לעבודה“.

למשל, אומרת קרת, ”האם יעלה על הדעת לקבל מצב שבו עובד המועסק בחברה המספקת שירותי דפוס יעלה פוסט ובו עמדה נחרצת נגד הדפסה מטעמי צורך במיחזור? האם יוכל עובד כזה למכור  שירותי הדפסה אלו ללקוחות למחרת היום?“

לדעתה של עו“ד קרת, עמדות של עובד שיש בהן כדי לפגוע במוניטין ובעסקו של המעסיק, ופורסמו  ע"י מי שאמור לייצג את ערכי המעסיק, לא יכולות להתקבל וזכותו של מעסיק במקרה כזה להעדיף  את טובת העסק שלו ולפטר את העובד. מנגד, חופש הביטוי של העובד במגזר הפרטי יגבר בכל הקשור להבעת עמדות בנושאים ציבוריים, אף אם הן מרגיזות או מקוממות, וכל עוד שהבעתן אינה קשורה לעסק ולא פוגעת במוניטין שלו, גם אם העמדה של  העובד שונה או מנוגדת לעמדה של המעסיק“.

עו“ד קרת מספרת כי לאחרונה קבע בית הדין הארצי שחבר מועצת עובדים לא היה רשאי לשתף פוסט של ארגון עובדים מתחרה הקורא לעובדים לעזוב  את הארגון שבו הם חברים ולעבור אליו. ”עובדים המפרסמים פרסומים שעלולים לגרור פעולות של צדדים שלישיים כנגד מעסיקיהם עשויים להיחשב  כמי שגרמו נזק בזדון לרכוש המעסיק“, היא אומרת. ”מדובר בסעיף המוכר כעבירת משמעת חמורה בתקנון העבודה שחל על המספר הרב ביותר של עובדים  בישראל. עם זאת, כמובן שהליך פיטורים בעקבות פרסום כזה או אחר חייב להתנהל על פי כל הכללים המחייבים, לרבות עריכת שימוע ושמיעתו של העובד  בנפש חפצה בטרם תתקבל החלטה סופית בעניינו“.

האם פרסום ברשתות החברתיות יכול לחשוף את העובד לתביעת לשון הרע?

”בתי המשפט פסקו בעבר שפרסומים של עובדים נגד מעסיקיהם ברשתות החברתיות עלו כדי לשון  הרע. הם הסתמכו על גישת בית המשפט העליון,  הממשילה את האינטרנט ל'כיכר העיר' וקבעו כי כשם שאדם יעמוד בכיכר העיר ויוציא לשון הרע על אדם אחר יישא בתוצאות, כך גם דינו של אדם המפרסם דברים בפייסבוק, שהפכה זה כבר לרשת הגדולה והפעילה בעולם. לכן לא ניתן להתייחס בביטול לדברים המפורסמים בה, או בכל רשת  חברתית משמעותית אחרת“. •

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן