שותף מתוך המהדורה 26/02/2017 חדשות

סגירת מיכל האמוניה בחיפה / אלונה שפר (קארו)

כישלון סביבתי מוחץ בחסות בית המשפט והתקשורת

Picture

אי אפשר להאשים אותי בחיבה יתרה למפעל חיפה כימיקלים. כעורכת דין צעירה בארגון הסביבתי אדם טבע ודין, הייתי שותפה לתביעת ענק נגד המפעל, אשר חייבה אותו לסגור חלק מקווי הייצור שלו.  כמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, הובלתי קו בלתי מפשר מול המפעל בחיפה, כולל מאבק לא פשוט לחייב את חיפה כימיקלים להשתתף במימון שיקום הקישון. התנהלות הנהלת המפעל לאורך השנים, תוך עימות מתמשך עם הציבור, לא תרמה למצבו של המפעל.

על אף כל זאת, ועל אף חגיגות הניצחון של ראש עיריית חיפה יונה יהב, אני בטוחה שהחלטת בית המשפט לסגור את מיכל האמוניה, ללא אלטרנטיבה ישימה, גורמת נזק בלתי הפיך לנושא הסביבתי ולוקחת אותנו עשרים שנה אחורה.

ניצחון סביבתי אינו בא על חשבון התעשייה. למדינת ישראל יש אינטרס חד–משמעי בפיתוח כלכלי משמעותי עם פגיעה מינימלית בסביבה. ההישג הסביבתי האמיתי הוא לראות מפעל או מתקן תשתית הפועלים בקרבה למרכזי אוכלוסייה, וזאת מבלי לייצר השלכות סביבתיות פוגעניות על סביבתם, באופן שמאפשר איכות חיים וצמיחה כלכלית זו לצד זאת.

תעשייה חזקה והתקדמות סביבתית תמיד הולכות יחד בעולם המערבי המתקדם. יצירת משוואה של ניצחון סביבתי - סגירת מתקן תשתית, הוא הפסד סביבתי מוחץ לטווח ארוך.

אמוניה - מוצר חיוני במדינת ישראל

במדינת ישראל קשה עד בלתי ניתן היום להקים מתקני תשתית חיוניים כגון תחנות הקליטה לגז, טורבינות רוח או מתקנים מתקדמים לטיפול בפסולת. תשתית אשר חיונית כדי להצעיד את ישראל קדימה ולשפר את איכות הסביבה הכללית במדינה. בעיקר בגלל התנגדות האוכלוסייה השכנה, המתודלקת על ידי פוליטיקאים מקומיים שנהנים מחשיפה תקשורתית תומכת.

אמוניה היא מוצר חיוני במדינת ישראל. היא נדרשת בבתי חולים ובתעשייה. על אף שהאמוניה משמשת בעיקר לייצוא, המפעל מפרנס לא מעט משפחות שספק אם ימצאו פרנסה חלופית. ממתי ייצוא הפך למילת גנאי במדינה שעיקר הכנסותיה מקורן בייצוא?

מציאת פתרון לבעיה הנוכחית של מיכל האמוניה צריכה היתה להיות מטופלת ישירות על ידי משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר בהתאם לחשיבותה הכלל–משקית שחורגת מגבולות ההגדרה של  הסוגיה הסביבתית. זו סוגיה כלכלית, בטחונית ותכנונית ברמה הלאומית הגבוהה ביותר.

כישלון המכרז שפורסם על ידי המשרד להגנת הסביבה, משרד מקצועי ביותר, אך חסר את הניסיון והידע הנדרש לפרסום מכרזי תשתיות בסדרי גודל כאלו, יצר ואקום ניהולי של המדינה אליו נשאבו יונה יהב בית המשפט והתקשורת.

המסר החד משמעי שעולה מהפרשה הזאת היא, כי המדינה מתפרקת באופן טוטאלי מהיכולת שלה להתנהל ולנהל את התשתיות החיוניות הנדרשות למשק הלאומי ולכלכלת המדינה ונסוגה מפני אינטרס מקומי - אשר תמיד ובצדק מבחינתו - אינו מעוניין במפגעים לידו. עמדה שהיא אסון סביבתי במדינה קטנה וצפופה כשלנו.

תפיסה סביבתית אמיתית ומקצועית אשר מקובלת בעולם המערבי היא ראיה רחבה אשר מחייבת הקמתם ופעילותם של מתקני תשתית חיוניים – אבל תוך דרישה חד משמעית ובלתי מתפשרת לשמור על תקני הסביבה הגבוהים והמחמירים ביותר שימנעו זליגה של סיכון אל האוכלוסייה. תפיסה סביבתית אינה כזו ששוללת קיומה של התפתחות כלכלית וקיומם של מתקני תעשייה ותשתית ואינה גורסת מעבר לסביבת חיים סטרילית, אשר גם לא תתקיים במציאות. אותה מציאות אשר תכתיב בזמן הקרוב את פתיחתו של המיכל לצרכים חיוניים של המשק, עד אשר תימצא אלטרנטיבה בעלת היתכנות כלכלית למיכל הקיים.

לא נותר לקוות שבעתיד הקרוב יתקיים מאמץ מרוכז ומשותף של גורמי הממשלה הרלבנטיים למציאת פיתרון אמיתי וראוי לבעיה. ככל שהסוגיה תמשיך להתנהל בבית המשפט ובכלי התקשורת, כך יגדל הנזק הסביבתי ארוך הטווח למדינת ישראל . •

על אף חגיגות הניצחון של יונה יהב, החלטת בית המשפט לסגור את מיכל האמוניה, ללא אלטרנטיבה ישימה, גורמת נזק בלתי הפיך לנושא הסביבתי ולוקחת אותנו עשרים שנה אחורה

הכותבת כיהנה עד 2013 כמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, וכיום יועצת ודירקטורית לחברות מובילות

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן