שותף מתוך המהדורה 31/01/2017 Firma

09 אילה חסון  עיתונאית, מגישת ”שישי“ בערוץ ‭ 10 ‬

”הרבה מהכוח של עיתונאי מבוסס על זה שהוא זאב בודד ועצמאי“

אילה חסון מתאוששת מהטראומה שעברה עליה כמנהלת חטיבת החדשות בערוץ ‭ ,1 ‬  וסוגרת שנה מוצלחת ב”שישי” של ערוץ ‭ .10‬ כשהיא מסתכלת לאחור, היא לא עושה  הנחות לאף אחד: לגבי אשכנזי (”עסק בעניינים שנשקו לפלילים”), לאהוד ברק (”הוא  לא צדיק”), לקולגות (”יש עדריות בתקשורת”) ולאנשי ערוץ ‭ ”) 1‬נתקלתי באינתיפאדה  משולחת רסן”). עם טמפרמנט שיכול להספיק לכמה אנשי מערכת היא שועטת לעבר  החשיפה הבאה: ”מי שאין לו חוסן לא יכול להיות עיתונאי לוחם”. מחוסנת יונתן כיתאין

Picture

צילום: יונתן בלום

מקום

6 ב"דירוג העיתונאים"

אישי: בת ‭ ,55‬ נשואה ואם לשניים, תושבת תל אביב

מקצועי: החלה את דרכה ככתבת פלילים, ולאחר מכן מונתה  לכתבת פוליטית בערוץ ‭ ,1‬ בתפקידה האחרון ברשות השידור  הייתה ראש חטיבת החדשות ומגישת "יומן"

עוד משהו: זכתה באות "אבירת איכות השלטון" ובאות אומ"ץ

Picture

צילום: רונן פדידה

Picture

צילום: איל יצהר

גבי אשכנזי. "שילך לפוליטיקה. אני בטוחה שיהיו רבים שיפרסמו את כל העניינים שקשורים בו"

אהוד ברק. "לא הייתי בצד שלו, זה קשקוש מקושקש. הייתי בצד של האמת"

Picture

צילום: תמר מצפי

שיוסי ורשבסקי, מנכ“ל  ערוץ ‭ ,10‬ הגיע לביתה של אילה חסון בנובמבר 2015 כדי להציע לה להצטרף לערוץ כמגישת תוכנית החדשות של ליל  שבת, היא אמרה לו מיד, על המקום, אפילו ללא שהות קצרה בשביל מחשבה או למען הפאסון:  ”התשובה חיובית“. ורשבסקי, אפשר להניח,  היה מעט מופתע. ”הוא מסתכל עליי, אני  מסתכלת עליו, והוא אומר לי: ’את לא שואלת  על התנאים? מה יהיה השכר?‘, ואמרתי לו ’לא,  אני בטוחה שיהיה בסדר‘“.

מכאן, הדברים עברו להתנהל ”כמו מבצע  צבאי“, מספרת חסון. ”למחרת גולן (יוכפז,  מנכ“ל חברת החדשות של הערוץ), הגיע אליי הביתה, ישבנו ודיברנו על כל הדברים שקשורים למעבר, כשהדבר החשוב היה לשמור את הנושא  בדיסקרטיות מלאה“. יוכפז היה צריך לבשר למי שמילאו באותה עת את המשבצת שניתנה  לחסון, אלון בן דוד וטלי ומורנו, והצוות שלהם, כי החליט להוריד את התוכנית, וחסון הייתה  צריכה להודיע לאנשים בערוץ ‭ - 1‬ שבו עבדה יותר מעשרים שנה, ובאותה תקופה כיהנה גם  כמנהלת מחלקת החדשות שלו - על הפרידה.

”תיאמנו הודעות משותפות ותיאמנו את  השעה שהדברים ייצאו“, היא נזכרת. ”זה נפל בדיוק על כנס אילת לעיתונות, הייתי אמורה להיות שם אבל בגלל ההתפתחויות ביטלתי. הגעתי לחדשות בירושלים בבוקר, קראתי למזכירה שעובדת איתי ולמזכירה שבדיוק עזבה על רקע תנאי הפרישה שהוצעו אז, מאוד סמכתי על שתיהן, סיפרתי להן ושלושתנו  התחבקנו ופרצנו בבכי“, היא מספרת וצוחקת.

אחר כך מיד התעשתה. ”אמרתי להן: הנה  תוכנית פעולה, זאת ההודעה שצריך להדפיס, אלה הטלפונים שאני צריכה לעשות בדקות האלה והאלה, וזהו. ככה יצאה ההודעה“.

מעט מאוד אנשים היו כאמור בסוד העניינים. אחד מהם הוא יועץ התקשורת ברק סרי, חבר משותף קרוב גם של ורשבסקי וגם של חסון, ששמע מכל אחד מהצדדים על צרותיו, וידע שחסון שוקלת את המשך דרכה בערוץ. אדם נוסף שהיה מעורב מטבע הדברים הוא בן זוגה  של חסון, סוכן הטאלנטים שי נשר. ”הוא סוכן אבל הוא לא עשה לי את ההסכם. הוא אף פעם  לא עושה לי הסכמים“, אומרת חסון. ”כמובן ששיתפתי אותו והוא סמך על ההחלטה שלי. הוא הרי חווה איתי את התקופה הזאת שבה  אני הייתי מגיעה לא פעם הביתה ב–‭23:00‬ או  ב–‭24:00‬ בלילה מירושלים, ובאנדרסטייטמנט  גדול אני יכולה להגיד לך שזה היה לא פשוט“.

אז כן, התשובה החיובית המיידית שניפקה חסון להצעה של ורשבסקי לא באמת הגיעה משום מקום. קדמה לה שנה קשה מאוד שעברה עליה לאחר שלקחה על עצמה, במקביל  לעבודתה כמגישת ”יומן“, את ניהול חטיבת  החדשות של ערוץ ‭ ,1‬ שכבר נכנס אז לפירוק.  היא לא ששה להרחיב כעת בעניין (”זה כל כך  טראומתי“), אבל על סמך מה שהיא מתארת לבסוף, וגם על בסיס מה שסיפרה בעבר ומה שממילא סופר לאורך השנים בעניין חולייה של רשות השידור, לא ממש קשה להבין שהמפגש של חסון הלוחמנית עם התרבות הארגונית הב› עייתית שהשתרשה במקום - שכוללת למשל עובדים שהתרגלו לקבל שכר או תשלום עבור שעות נוספות גם מבלי להצדיק זאת - הוא זה שהותיר אצלה לא מעט צלקות.

”נתקלתי באינתיפאדה משולחת רסן, זה לא  היה שווה את המחיר“, היא מסכמת.

”אנחנו לא טוויטר“

עכשיו חסון חשה הקלה עצומה. לאחרונה  היא סגרה שנה בהגשת ”שישי“ בערוץ ‭ ,10‬ שבה הצליחה להעלות את הרייטינג של המשבצת  (מ–%‭6.5‬ ב–‭,2015‬ ל–%‭7.6‬ ב–‭2016‬) ולצמצם  פערים מול המתחרים בערוץ 2 (ראו גרף). זה כמובן לא אומר שמשהו בלהט שלה כבה. למעשה, שהייה של שעתיים במחיצת חסון יכולה לגרום לבן שיחה הרהורים נוגים על המקומות שאליהם היה יכול להגיע לו רק היה ניחן בעשירית מהדרייב שמניע אותה גם עכשיו, אחרי יותר מעשרים שנה במקצוע; בקמצוץ מהאמביציה שדוחפת אותה כל העת קדימה, לעבר הסיפור הבא.

היא מנסה להתנתק למעני מהטלפונים, אבל המידע ממשיך לזרום כל העת, וברקע בכלל מתארגנת עכשיו נסיעה שלה ושל חזי סימנטוב,  כתב הערוץ לענייני ערבים, לטורקיה. שם, אם הספקתם לשכוח ברצף האירועים, התרחש בערב השנה האזרחית החדשה פיגוע טרור  שגבה את חייהם של ‭ 39‬ בני אדם. ”אני וור›  קהולית“, היא מעידה על עצמה למקרה שזה  עדיין לא היה ברור, ”אני עובדת מסביב לשעון,  אוהבת מאוד את העבודה ומסורה לה מאוד“.

הרבה מהלהט הזה מנותב לקרב מול מהדורת  שישי המתחרה בערוץ ‭ .2‬ חסון מנהלת את המערכה הזאת כשהיא מגובה ביוכפז, שבת›  פקידו הקודם, לפני הגעת חסון לערוץ, ניצב  בצד השני של המתרס, כעורך ”אולפן שישי“.

עד כמה הרייטינג משמעותי מבחינתך? את מחכה לזה דבר ראשון בבוקר שאחרי?

”קודם כל, בשבת זה מגיע ב–‭12:00‬ בצהריים.  תראה, אני גם מופתעת וגם מאושרת מהתו›  צאות, זה חסר תקדים אולי. בערוץ 1 היו לי הרבה מאוד הישגים, אבל לא תמיד זה בא לידי ביטוי במספרים. זה לא דבר של מה בכך שאת  עוברת למקום חדש, לתוכנית חדשה, ומקבלת  אמון כזה מהצופים“.

המאבק הזה על כל נקודת רייטינג הוביל להרחבת שתי התוכניות שכוללות כעת פאנל  פרשנים שמתחיל כבר ב–‭,19:30‬ והופך כל תזמון של ברייק פרסומות להחלטה קריטית, מה שמוביל לעתים גם לפגיעה בחוויית הצפייה. באחת המהדורות האחרונות ביצעו חסון ואנשיה מעין תרגיל כששידרו מה שנראה כמו תחילתה של אחת מכתבות המגזין של אותו ערב, ותוך דקות התברר כמעין קדימון לכתבה המלאה, שאחריו הגיעה יציאה לפר›  סומות. בתגובה נאלצו ב“אולפן שישי“, שם כבר החלו בשידור כתבה מלאה, לחתוך אותה באמצע כדי לצאת לברייק מקביל.

”זה חלק מהתחרות על לבו של הקהל, זה חלק  מהרצף של השידור, וזה חשוב. לא הייתי מזלזלת  בזה“, מתייחסת לכך חסון. ”אם אתה רוצה להיות רלוונטי אז אתה מתייחס למכלול הרכיבים, וגם השיקול של הפרסומות הוא חלק מהעניין. אני לא בעד לזלזל בזה. אנשים עושים מזה כל מיני  ’גגים‘ כאלה, אבל בסוף זה פרנסה“.

Picture

צילום: יח"צ גדי דגון

”אני עיתונאית, אני לא מגישה. לא הביאו אותי בגלל שאני בלונדינית זוהרת. טוב שתהיה ביקורת תקשורת, אבל בסוף מבקר תקשורת הוא רק צופה אחד. אם יש לו איזשהו רקורד של עשייה עיתונאית אז אני אאזין לו בקשב  רב ואקח לתשומת לבי. אבל אם זה בן אדם שאין לי הערכה כלפיו, מבחינתי  הוא כמו טוקבקיסט, שיכול להיות גם שהוא מופעל על ידי מישהו”

התחרות החריפה הזאת מגיעה דווקא בעידן שבו יש מי שתוהים על הרלוונטיות של ערבי שישי, שהרייטינג הכולל בהם נמצא במגמת ירידה.

”אצלנו הייתה עלייה. אנחנו מדינה חופשית, מי שרוצה שיקרא עיתון, מי שרוצה שיראה  תוכנית טלוויזיה. זה לא קיבוץ, לא כולם חייבים לעשות את אותו דבר. בסוף אני מקבלת כל כך הרבה פידבקים, אז מבחינתי לא רק שלא  אבד הכלח על הקונספט, אלא הוא עוד בסדר. יכול להיות שיום אחד יחליטו שלא משדרים יותר ביום שישי ועושים את סיכום השבוע ביום  ראשון. אני הראשונה שאהיה מאושרת מזה“, היא צוחקת.

עוד טענה כלפי הקונספט, שליוותה בשנים  עברו בעיקר את ”אולפן שישי“, נוגעת להרכב פאנל הפרשנים ולייצוגיות שלו.

Picture

צילום: ארז חודרי

Picture

צילום: תמר מצפי

”חלק מהטענות הן טענות צודקות. אני, למשל, תמיד מקפידה שיהיו עוד נשים בפאנל  חוץ ממני. לגבי העניין של ימין–שמאל, זה קצת מפתיע אותי כי בעיניי עיתונאים לא צריכים להיות לא זה ולא זה, אלא קודם כל להביא אינפורמציה טובה ולתת פרשנות שתהיה  מאתגרת“.

אבל בסופו של דבר, מעבר לפן של להביא אינפורמציה, הדעות של רוב העיתונאים בארץ כן קרובות בדרך כלל לכיוון אחד.

”אני כן הייתי שמחה אם דברים לא היו כל כך צפויים, לפעמים עיתונאים הם באמת נורא  צפויים. ברור שיש רצון שזה לא יהיה חד–גוני, ולפעמים זה מצליח ולפעמים זה פחות מצליח.  תשמע, אנחנו לא טוויטר, אנחנו ערוץ שאמור לשדר לכל הציבור ומשדר לכל הציבור. זו לא שיחת סלון פרטית של איזו קבוצה. נכון שהתקשורת לפעמים מאוד ברנז‘אית בהקשר  הזה, והיא פחות קשובה לביקורת של הציבור,  ובעניין הזה היא כן צריכה להיות קשובה“.

את קוראת את הביקורות שנכתבות על התוכנית?

”לפעמים כן ולפעמים לא“.

היו מבקרים שכתבו שאת דומיננטית מדי בתוכנית.

”נדמה לי שבגלל זה הביאו אותי. אני עי›  תונאית, אני לא מגישה. לא הביאו אותי בגלל  שאני בלונדינית זוהרת. תשמע, זה בסדר גמור לבקר תקשורת וטוב שתהיה ביקורת תקשורת, אבל בסוף מבקר תקשורת הוא רק צופה אחד. אם יש לו איזשהו רקורד של עשייה עיתו› נאית אז אני אאזין לו בקשב רב ואקח לתשומת  לבי. אבל אם זה בן אדם שאין לי הערכה כלפיו, מבחינתי הוא כמו טוקבקיסט, שיכול להיות גם  שהוא מופעל על ידי מישהו“.

אלף כלי תקשורת אי אפשר להשתיק

בשנה האחרונה צריכים עיתונאים רבים, וכלי תקשורת מרכזיים, להתמודד עם מבקר תקשורת חדש ורב עוצמה. שמו הוא בנימין נתניהו ומלבד היותו ראש הממשלה הוא מכהן גם כשר התקשורת. על הערוץ שבו עובדת  חסון, למשל, כתב לאחרונה נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו כי ”מדובר בערוץ בעל עמדות שמאל רדיקליות לכל דבר ועניין, לכן לא פלא  שהרייטינג שלו כל כך נמוך“.

”היחסים האלה (בין ראש הממשלה לתקשורת)  הם לא בריאים“, מתייחסת לכך חסון בזהירות.  ”הם לא טובים לדמוקרטיה במובן העמוק שלה.  ברור שנתניהו מבחינתו מרגיש רדוף ושנוא“.

אולי יש איזשהו בסיס לתחושת הנרדפות שלו?

”אני יודעת שאני חשפתי בעניינו פרשה  מאוד משמעותית (בר און–חברון) ולא הייתה לי  שום אג‘נדה, לא נגדו ולא בעדו. זה היה בעד  האמת. וגם היום אני חושבת, אפרופו הפרשות שנחקרות, שאם יש דברים בגו זה מאוד חמור

הטענה היא שזה ייצור בעיה כלכלית לערוצים הקיימים, שיצטרכו לפעול במתכונת הרבה יותר רזה.

”ברור שהחלשה כלכלית היא לא טובה,  היא בעייתית, אבל מבחינת הדמוקרטיה - לא מבחינת הפרנסה, כי מהבחינה הזאת תהיה  פגיעה חד–משמעית לקברניטי הערוצים ול›  עיתונאים עצמם - אני לא דואגת. לא תהיה השתקה.

”וחוץ מזה, אני אגלה לך סוד: כל פוליטיקאי - גם אלה שמשחקים אותה עכשיו שהם נורא בעד התקשורת - כשאת מפרסמת משהו עליו הוא עושה לך אינתיפאדה. אני רואה עכשיו כל מיני פוליטיקאים שמופיעים ומדברים על חופש העיתונות, ואני ככה מצחקקת לעצמי כשאני נזכרת איך הם הגיבו לתחקירים שנעשו  עליהם“.

”קשה להיות בצד העיתונאי

שהוא נגד העדר"

יש מעט מאוד עיתונאים שיכולים להתגאות בשורה של פרשיות וחשיפות כמו זאת שמציגה  חסון. החל מפרשת בר און–חברון, חשיפה שלא›  חרונה מלאו לה ‭ 20‬ שנה, דרך פרשות שהביאו לסוף דרכם הפוליטית של השרים שלמה בניזרי ואם אין אז אין. אבל לנהל את השיח הזה בפסים כל כך אישיים זה משהו שעושה נזק עצום וארוך טווח. כל ההתגוששות הזאת זה דבר נוראי בעיניי. היחסים צריכים להיות הרבה  יותר ענייניים“.

יכול להיות שמה שבאמת מדאיג כאן זה שנתניהו בוחר להיכנס חזיתית בתקשורת כי הוא מבין שיש ציבור רחב שמתחבר לזה? שהוא מכוון לאיזשהו סנטימנט קיים?

”הוא לוחץ על סנטימנט שקיים, כי מראש תקשורת זה לא דבר שהוא אהוד ואהוב. אבל האזרחים הם אינטליגנטים, תקשורת היא לא  מפלגה. מצחיק אותי כשאומרים: ’יש מגיש  שמאלי אז צריך להביא לו איזון‘, או להפך. זה נראה לי מגוחך. עיתונאי צריך להיות קודם כל  שליח של האמת, של החשיפה. לכן כל הקטטות  האלה בזויות בעיניי“.

נתניהו התעקש להיות שר תקשורת  בממשלה הנוכחית, והטענה, ששומעים גם מצד קברניטי הערוצים, היא שיש לו  תוכניות להחליש את ערוצים 2 ו›.10

”אני לא מודאגת, למרות שאני שותפה לתובנה שיש ניסיונות לעשות שינויים שלא יובילו לפלורליזם ולא יובילו לעודף בשוק הפרסום. אבל אני חושבת שזה יפעל בדיוק  להפך. שיהיו אלף כלי תקשורת - זה רע? כשיש  כל כך הרבה אתה לא יכול להשתיק“.

Picture

”נתניהו לוחץ על סנטימנט שקיים, כי מראש תקשורת זה לא דבר שהוא  אהוד ואהוב. אבל האזרחים הם אינטליגנטים, תקשורת היא לא מפלגה.  מצחיק אותי כשאומרים: ’יש מגיש שמאלי אז צריך להביא לו איזון‘, או  להפך. זה נראה לי מגוחך. עיתונאי צריך להיות קודם כל שליח של האמת,  של החשיפה. לכן כל הקטטות האלה בזויות בעיניי"

ויוסף פריצקי, ועוד רבות נוספות. אבל הפרשה שהכי מזוהה איתה בשנים האחרונות היא דווקא  זאת שהחלה ב“אולפן שישי“ תחת הכינוי  ”מסמך גלנט“, והפכה בהמשך ל“מסמך הרפז“.

מפתה לכתוב שחסון מחוברת רגשית  לפרשה הזאת במיוחד, אבל האמת היא - זהו לפחות הרושם שמתקבל מהשיחה עמה - שחסון מחוברת רגשית לכל פרשה שאי-פעם עסקה בה, ולא תמיד דווקא מהכיוון שלו ציפיתם  (”כשהגישו נגד בניזרי כתב אישום נעצבתי,  גם על פריצקי נורא כאב לי בדיעבד“, היא  אומרת). לטוב ולרע, נדמה שהיא אינה רוצה או יכולה להביט באייטמים שעוברים תחת ידיה במבט ציני או מרוחק.

”אני מאוד משועשעת עכשיו מאיך שאהוד ברק חזר להיות המאמי של כל העיתונאים  שטינפו עליו במהלך הפרשה, זה נחמד דווקא“, היא מוסיפה עוד קיסם קטנטן למדורה התק›  שורתית הזאת, שאיכשהו, בצורה לא שגרתית, הצליחה לייצר שני מחנות יריבים של אנשי  תקשורת. ”בסופו של דבר יכולים להגיד מה שרוצים על פרשת הרפז, אבל מי שנחקר באזהרה תשע פעמים זה גבי אשכנזי. לא כי אני  רציתי שהוא ייחקר, אלא כי אלה היו החומרים. אז לא היו כתבי אישום, זה אומר שבאמת לא היה מקום להגיש כתבי אישום? אולי מישהו  עשה הנחות? הכל יכול להיות“.

Picture

צילום: ערוץ 1

מתוך התחקיר  על גל בק ז"ל.

חקירת התאונה טויחה

לא הפריע לך כשאמרו שהציבור בכלל לא מבין את הפרשה הזאת והיא מעניינת רק כמה עיתונאים?

”זה חלק מהאסטרטגיה של מי שרצה לסתום את הפה לאמת בפרשה הזאת. שיווקו איזו אמירה חבוטה ונבזית שזה לא מעניין את  הציבור. מי שרוצה לעניין את הציבור, שיעשה  תוכניות רק על ’האח הגדול‘. את הציבור מאוד  צריך לעניין אם רמטכ“ל ולשכתו עסקו בע›  ניינים שנשקו לפלילים“.

אם אשכנזי ילך לפוליטיקה זה דבר שהוא ראוי בעיניך?

”שילך לפוליטיקה. אני בטוחה שיהיו רבים  שיפרסמו את כל העניינים שקשורים בו“.

עניינים שלא התפרסמו עד היום?

”בוודאי“.

יכול להיות שהוא וברק ירוצו יחד באותה מפלגה?

”ומה זה אומר על שניהם? הם שני אנשים  ציניים, אז בטח שהם יכולים. זה לא יפתיע אותי. אני לא שיניתי את דעתי על אף אחד מהם“.

כי לכאורה את היית בקבוצת העיתונאים שהיו בצד של ברק.

”אני לא הייתי בצד של ברק, זה קשקוש  מקושקש. אני הייתי בצד של האמת. ברק הרי  בסוף לא נחקר בכלל. אבל זה לא שהוא צדיק, יכול להיות שהוא עשה דברים אחרים קשים ונוראיים.

”אבל תשמע, לפעמים אני כן יכולה להתחבר לתחושה הזאת שיש איזו עדריות בתקשורת. יש למשל פוליטיקאים שלא צריך אומץ כדי לפרסם עליהם דברים כי מקובל להיכנס בהם. הרבה יותר קשה להיות בצד העיתונאי שהוא נגד העדר, ולכן מי שאין לו חוסן לא יכול להיות באמת עיתונאי לוחם. הרבה מהכוח של עיתונאי  מבוסס על זה שהוא זאב בודד ועצמאי“.

אם יש משהו שכן חסר לחסון כיום זאת ההגשה ברדיו. עד שעזבה את רשות השידור  היא הגישה מדי יום חמישי את ”הכל דיבורים“  עם חנן קריסטל ברשת ב‘, ובמשך תקופה גם שימשה כפאנליסטית יחד עם עמית סגל וברק  רביד ב“נכון להבוקר“ שמגיש ניב רסקין בגל“צ. אלא שלאחר מינויה לתפקיד הניהולי ברשות  השידור, החליט מפקד התחנה, ירון דקל, שיש בכך ניגוד עניינים והפסיק את השתתפותה.  כשעברה לערוץ ‭ ,10‬ וניגוד העניינים שלכאורה היה לה הסתיים, רסקין מיהר להחזיר אותה לפאנל אך מהר מאוד השתתפותה הופסקה שוב.

”האמת היא שאני הכי מתגעגעת לרדיו,  זה מדיום אותנטי יותר, ישיר, בלתי אמצעי. לצערי, ירון דקל הפסיק את זה מסיבות שאינן  ברורות - אולי זה חוסר פרגון, אולי איזה פו› ליטיקאי נתן לו הוראה. בהמשך התקשר אליי אדם רשמי מטעם התחנה וטען שהסיבה לביטול ההשתתפות שלי היא העיסוק שלי בפרשת גל בק (סדרת תחקירים ששודרו  ב“יומן“ בהם נטען כי חקירת תאונת דרכים  מלפני כעשור, בה נהרג הנער גל בק, טויחה -  י“כ). לא הצלחתי להבין למה זה אמור למנוע  ממני להשתתף, וגם אותו אדם היה מאוד נבוך. אני יכולה להגיד שרסקין ממש הפציר ועשה  כל מאמץ שאני אשאר שם, וגם סגל ורביד,  הקולגות שלי, עשו מאמץ“.

מגלי צה"ל נמסר בתגובה: "ההחלטות המ› תקבלות לגבי הופעתם של עיתונאים בתחנה, קבועים כאורחים, נבחנות רק על בסיס שיקולים עיתונאים ואתיים. כל ניסיון להציג כאילו היו שיקולים זרים בהחלטה, הינו פסול  ומטעה".

עניין אחר לגמרי שבו הייתה חסון מעורבת  לאחרונה, בעקיפין ובעל כורחה, קשור לעיתו›  נאי ”הארץ“ ארי שביט, שהשתתפותו בפאנל התוכנית שלה הופסקה לאחר שהוא הואשם על ידי העיתונאית האמריקאית דניאל ברין כי הטריד אותה מינית.

”קודם כל, אני מאוד הופתעתי“, היא מודה.  ”אני מכירה אותו מהזווית של עיתונאי ופוב› ליציסט מרשים ואינטליגנטי. בדרך כלל את  יודעת על אנשים שהם חוצים גבולות. כאן, לא שהזדמן לי לראות אותו בכל מיני סיטואציות בחיים, אבל בפעמים שראיתי אותו לא הבחנתי  בשום דבר מההתנהגות הזאת“.

לאחרונה נחשפו האשמות דומות כלפי חיים יבין שאותו את מכירה מעבודתך  בערוץ .1

”אני יכולה להגיד לך על עצמי, כי אני לא כל כך רוצה לדבר על אחרים. כשאני הייתי כתבת  מתחילה בערוץ 1 ראיתי מישהו נוגע במזכירה,  בפומבי, ובאינסטינקט העפתי את היד שלו,  ואמרתי לו: ’מה אתה עושה?!‘. אני באופן אישי לא ספגתי הערות כאלה, אבל אם שמעתי משהו כזה מעולם לא עברתי לסדר היום. להגיד לך שבזמנים שאני הייתי שם הייתה איזו אווירה  פרועה? לא, חד–משמעית לא הייתה אווירה  כזאת. אבל בוא נגיד, כאמירה כללית, שבדרך כלל כשיוצאים הסיפורים האלה את לא  מופתעת (לגבי האנשים שבהם מדובר - י“כ)“.

אז ימי רשות השידור כבר מאחוריה, כבר אמרנו, גם על ההקלה הגדולה שנובעת מכך שהיא לא צריכה לעסוק בניהול כבר דיברנו, ואפילו את העבודה מסביב לשעון כיסינו. נשאר אולי רק להזכיר כמה היא עדיין נהנית מכל  זה: ”תשמע, זה כיף. כשביום שישי אני עובדת כל הבוקר על כתבה על מאיר שמיר ואומרת  לעצמי ’אני חייבת לפצח את הסיפור הזה. אם  יש תמלולים אז יש גם הקלטות‘, ואני הופכת את  כל העולם, ומגיעה להקלטות בשישי בצהריים, אז זה מקפיץ את הכל. בשלב כזה כבר אין זמן  כמעט, עושים את הכל ב‘נו–טיים‘ וזה ממלא  אותך באדרנלין. זה כיף, זאת עבודה שתמיד היא על הסף, זאת עבודה לאנשים שאוהבים את  הריגוש של העשייה ושל הדד–ליין“.

וכשזה פחות מצליח?

”בסדר, אני לא ילדה קטנה. בסך הכל אני בן אדם עם עמוד שדרה ועם יכולת להתמודד עם דברים, ואת השמחה לוקחים בצורה מאופקת וגם את הדברים האחרים בצורה מאופקת. אני בן אדם מלא רגשות ואנרגיות, אבל אני  משתדלת“. ¡

”כל פוליטיקאי - גם אלה שמשחקים אותה עכשיו שהם נורא בעד התקשורת  - כשאת מפרסמת משהו עליו הוא עושה לך אינתיפאדה. אני רואה עכשיו כל מיני פוליטיקאים שמופיעים ומדברים על חופש העיתונות, ואני ככה מצחקקת לעצמי כשאני נזכרת איך הם הגיבו לתחקירים שנעשו עליהם"

ירון דקל (למעלה). הרחיק מהפאנל בגל"צ  יוסף פריצקי (משמאל). חשיפה הביאה לסוף דרכו הפוליטית

ארי שביט. "מאוד הופתעתי"

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן