שותף מתוך המהדורה 31/01/2017 Firma

עמרי אסנהיים  כתב ובמאי בתוכנית התחקירים "עובדה" 11 אילנה דיין  עיתונאית, תחקירנית ומגישת "עובדה"

”המשימה שלנו היא להילחם על  האמת, כי האמת מקבלת פרשנויות. אני מקווה שננצח במלחמה הזאת, אבל אנחנו עלולים להפסיד בה"

זאת הייתה שנה אינטנסיבית וגדושה עבור כתב ”עובדה” עמרי אסנהיים: הוא חשף את מעשיו הבעייתיים של  עזרא נאווי, את התקיפות המיניות של גנדי ואת הוואקום הפיקודי בפרשת אלאור אזריה. אבל גולת הכותרת של  עבודתו העיתונאית השנה, קשורה דווקא לתחקיר שפרסם ב־‭,2010‬ שהוביל לתוצאה שאין עוד הרבה עיתונאים  שיכולים לזקוף לזכותם: הרשעתו של שמעון קופר, ”האלמן הכפול”, ברצח שתי נשותיו. בראיון גלוי־לב הוא  מדבר על עבודת התחקירן בעידן ה"פייק ניוז", לא מהסס למתוח ביקורת על קולגות, ואיך אפשר בלי אותה  תגובה בלתי נשכחת, בת 6 הדקות, שהקריאה אילנה דיין חן מענית צילום שלומי יוסף

Picture

צילום: ינאי יחיאל

Picture

אישי: בן ‭ ,41‬ נשוי ואב לארבעה בנים, תושב קיבוץ חולדה

מקצועי: החל את דרכו כעיתונאי כשדרן רדיו במשחקי כדורגל ברדיו ללא

הפסקה. לאחר מכן עבד ככתב ותחקירן בעיתון "העיר"  ואחר כך כתחקירן ב"מעריב". ב־‭,2006‬ הצטרף ל"עובדה".  בשנת ‭ ,2009‬ הוענק לאסנהיים פרס סוקולוב לעיתונאות חוקרת בעבור תחקיר הניסוי הסודי של חיסון האנתרקס  בחיילי צה"ל. ב־‭2015‬ הוענק לו הפרס בשנית, עבור תחקיר על הנעשה במכון לרפואה משפטית

השכלה: תואר ראשון בכלכלה ותקשורת

עוד משהו: בחודש האחרון אסנהיים ממעט לישון בלילות, ולא בגלל החשש מנקמה של אחד ממושאי  תחקיריו, אלא מסיבה טובה: בתחילת ינואר נולד בנו  הרביעי. שמו בישראל: נרי

אילנה דיין.

ידיים נקיות, תום לב ונפש חפצה

שנה פורייה הייתה ל"עובדה". גם ראיון עם נשיא ארה"ב  ברק אובמה, גם ראיון עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, גם תחקיר מטלטל על פרשת החייל היורה מחברון אלאור אזריה, תחקיר על איש העסקים מולקנדוב ויחסים עם  ח"כ אמנון כהן מש"ס, עדות המתלוננת נגד מנכ"ל הפועלים ציון קינן  ואפילו תחקיר על הבעלים של "גלובס" ומה נעשה בעיתון.

אה, כן, וכמעט שכחנו - היו גם את אותן 6 דקות. 6 דקות ארוכות כמו הנצח, שבהן הקריאה אילנה דיין את תגובת ראש הממשלה בנימין  נתניהו לתחקיר עליו. זה היה כמו ציפורניים שמגרדות את הקיר. זאת הייתה תאונה שאי אפשר היה להסיט ממנה את העיניים.

וחבל, כי הסערה הזאת עלולה להסיח את הדעת מהעבודה העי› תונאית הרצינית והמושקעת ומהסטנדרטים הגבוהים של הגשה, שנעשית בעובדה במשך שנים ארוכות.

דיין, אחת מבכירות העיתונאים בישראל, נבחרה לשמש כקו  ההתחלה לשינוי בטקטיקה ההסברתית של ראש הממשלה: התקפה›  התקפה–התקפה. לא ברור מה נתניהו ניסה להשיג בתגובה הזאת. דיין  השיגה לא מעט: אישוש לתחקיר, רייטינג, כבוד, כמו גם איומים ותיוג כאויבת האומה.

נעבור כמה חודשים קדימה. "בבסיסו נתניהו הוא אדם דמוקרט,  ליברל ואיש נאור ונטול זדון. אני מתכוונת לכל מילה", אמרה דיין  בכנס של ערוץ ‭ ..." ,10‬התחושה שלו שהוא תחת מתקפה גרמה לו  להוריד את הברקסים. הוא איבד את הכבוד לכללי המשחק".

ואולי זה סוד הקסם של דיין. גם ברגע כזה היא הצליחה למצוא  משהו חיובי על נתניהו, שהעביר אותה טקס זובור ציבורי לא פשוט.  דיין מגיעה לתחקירים בידיים נקיות, בתום לב ובנפש חפצה, כשהיא מוכנה לשמוע את הצד השני של הסיפור. אלה הסטנדרטים שלה  לתוכנית ולתחקירניה. וזה עובד.

Picture

אנדרה טבקוף ‭28›‬ בנובמבר ‭ ,2016‬ שודר  ב“עובדה“ תחקירו המקיף של עמרי אסנהיים על אודות האירוע שבו ירה אלאור אזריה למוות במחבל עבד אל שריף. באמצעות סרטי וידיאו שלא נחשפו עד אז, הקלטות קשר צבאיות ועדים, שיחזר אסנהיים את מה שקרה בדקות הארוכות לפני ואחרי הירי, שהתרחש בחברון בערב פורים האחרון. התחקיר חשף לראשונה כיצד מתנחלי חברון, פחות או  יותר, ניהלו את זירת האירוע - ולא צה“ל - ואת הבלגן הגדול ששרר במקום. יותר משהיווה תחקירו של אסנהיים כתב אישום נגד ”החייל היורה“, הוא היווה כתב אישום נגד הכיבוש.

חלפו חמישה שבועות, וב›4 בינואר הרשיע בית הדין הצבאי את אזריה בהריגת המחבל ובהתנהגות שאינה הולמת, והארץ הייתה לתוהו ובוהו. הרשת נגדשה בוויכוחים אודות הכרעת הדין, מפגינים אלימים יצאו לרחוב הסמוך לבית הדין הצבאי, קראו לפגוע בשופטים  וברמטכ“ל, ותקפו את העיתונאים דני קושמרו  ואוהד חמו שהיו במקום וסיקרו את האירוע. פו›  ליטיקאים ובהם ראש הממשלה, בנימין נתניהו,  קראו להעניק חנינה ל“חייל היורה“.

השיח הציבורי שמתקיים סביב פרשת אלאור אזריה מרגיז ומתסכל את אסנהיים, ובמידה רבה מנפץ את התקוות של העיתו› נאי המוכשר לעשות סדר בעובדות ולהציג לציבור את התמונה המפורטת והמלאה מאותו אירוע מכונן.

”כמות הדיסאינפורמציה שאני שומע על המקרה היא מטורפת. אנשים, פוליטיקאים בעיקר אבל לא רק, מדברים שטויות בלי הגבלת  קילומטרים“, אומר אסנהיים. ”לפני כמה ימים שמעתי פוליטיקאי שהתראיין אצל אריה גולן. הוא אמר שפסק הדין מוטה כי השופטת מאיה הלר (ראש הרכב השופטים שהרשיע את אזריה  - ח“מ) לא התייחסה לחוות הדעת של הרופא המשפטי יהודה היס, שקבעה שהמחבל היה מת כשאזריה ירה בו. שום מילה לא נשמעה על כך שהשופטים דווקא ניתחו לעומק את קביעותיו של היס ונימקו למה הם פסלו אותן.

”מראייני האקטואליה שלא שוחים בפרטים, לא מתקנים את ההבלים האלו, ובעיני מאזינים וצופים שגם ככה נותנים פרשנויות עצמאיות לכל דבר שנאמר - זו הופכת להיות האמת היחידה. כמי שעבודתו היא איסוף עובדות והצלבתן, זה מתסכל ומדכא ומטורף כי הכול כאן על חבית גז. יש הרגשה שגפרור קטן יכול לגרום להכול להתלקח, ולא בטוח שהגפרור הזה לא נזרק כבר ומאוחר מדי לעצור את  מעופו ולכבות אותו“.

הביקורת של אסנהיים על התגובות או העדר התגובות של כמה מעמיתיו לתקשורת אינה  נעצרת באריה גולן. ”ראיתי כל מיני ביקורות של עיתונאים שאמרתי לעצמי ’אני בחיים לא  הייתי כותב דברים כאלה‘. הכתב הצבאי של  ’מעריב‘ נועם אמיר, למשל, צייץ בטוויטר:  ’ראיתי את הכתבה של אסנהיים, והחיקוי שלו  את התובע במשפט הוא לא רע‘. אני שואל את  עצמי - מאיפה זה בא? למה כתבת את זה? אני פעם דיברתי אתך? אני פעם העברתי עליך ביקורת? אתה מבקר טלוויזיה? מבקר עיתונות?  מה הקטע? יש פה מין רשעות שאני לא מבין. מה אתה כותב בטוויטר על משהו שאני עשיתי? מה זה עניינך בכלל? זה קרה גם אחרי כתבות  אחרות שלי“.

נועם אמיר מסר בתגובה: "יכול להיות שעמרי אסנהיים מדבר על הערה צינית הומוריסטית שלי  בטוויטר. בכל אופן, אני מפנה אותו להתכתבות שהייתה בינינו בפייסבוק שם הוא הודה לי יותר  מפעם אחת על מחמאות שאני הרעפתי עליו".

ואכן, השיח הציבורי סביב פרשת ”החייל  היורה“ הדגים (שוב) עד כמה המציאות הנוכחית  שבה אנחנו חיים היא של ”מות האמת“. עולם שבו האמת והעובדות לעתים לא ממש מעניינות אף  אחד. ”המשימה החשובה ביותר שלנו כעיתונאים  היא להילחם על עובדות, להילחם על האמת, כי  האמת מקבלת פרשנויות“, אומר אסנהיים. ”אתה עובד נורא קשה כדי לעמוד בתנאים קשים של אמת דיברתי ואתיקה ותום לב, ובסוף בא מישהו וכותב בפייסבוק פוסט שקרי על מה שפרסמת,  והוא הופך לוויראלי, וזאת הופכת להיות האמת. אני מקווה שנצליח לנצח במלחמה הזאת. אבל  אנחנו עלולים גם להפסיד בה“.

היה צריך להרשיע את אזריה?

”שאלת אשמתו של אזריה הכי פחות עניינה אותי כשעשיתי את הכתבה. יש אלף ואחת שאלות מהסיפור של אזריה שחשוב היה לי לשאול אותן: מערכת היחסים של המתנחלים  עם הצבא, הוואקום הפיקודי שנוצר במקום, וגם ההתנהגות של אזריה - אבל לאו דווקא בהיבט  המשפטי›פלילי. כשהחלטתי ביוני ‭ 2016 ‬ לעשות את הכתבה על אזריה, נקודת המוצא שלי הייתה שכל אחד מאתנו גיבש על האירוע איזושהי דעה שלא קשורה למציאות. אף על פי שהסיפור הזה צולם, כל מה שהציבור ראה עד הכתבה שלי זה שבע שניות שבהן אזריה הרים את הנשק ודפק כדור בראש של המחבל הפצוע. מה שהיה חסר זה בסיס נתונים לגבש עמדה  אמתית באשר לסיפור הזה“.

ב“עובדה“ התלהבו מהיוזמה שלך להכין כתבה על המקרה?

”במערכת שאלו אותי כל הזמן מה אנחנו מביאים חדש. אמרתי שבכתבה יהיו אלמנטים  עיתונאיים חדשים, אבל שזה לא ה‘פורטה‘ של הכתבה הזאת. מה שחשוב זה השירות לציבור של להראות במשך 45 דקות מה קרה שם בשטח ואיך כל הדבר הזה התנהל. לתת תשובות גם לשאלות הקטנות, האם אזריה נתן או לא נתן את הקסדה שלו לפני שירה, וגם לשאלות הגדולות של מי האנשים שנמצאים שם, מי  שומר עלינו, מי מנהל אותנו“.

”היחס של ראש הממשלה לתקשורת מאוד מעציב ומאוד מטריד. זאת אסטרטגיה מודעת מצד נתניהו וזו התנהגות מסוכנת לנו כעיתונאים, מסוכנת לחברה הישראלית ומסוכנת לדמוקרטיה. זה גם מתסכל שהיחס הזה לתקשורת מצליח לנתניהו. הרבה פעמים הציבור הולך שבי אחרי ההסתה הזאת והפגיעה המכוונת הזאת. אנשים לא מבינים מה יכול להיות המחיר של פגיעה כזאת בעיתונות ובחופש הביטוי"

כתבות שמקבלות חיים משל עצמן

אסנהיים מרבה לערוך תחקירים אודות  אירועים צבאיים. הכתבה על פרשת ”החייל  היורה“ לא הייתה הראשונה. קדמו לה, בין  היתר, התחקיר אודות אסון צאלים ב‘, תחקיר הניסוי הסודי של חיסון האנתרקס בחיילי צה“ל  ששודר ב›‭2009‬ וזיכה אותו בפרס סוקולוב לעיתונות חוקרת, והכתבה שעשה על אסון השריפה בסלוקי, שבה קיפחו את חייהם חמישה  מלוחמי חטיבת גולני באוגוסט ‭ .1997 ‬

Picture

מתוך התחקיר על אלאור אזריה. ”שאלת אשמתו של אזריה הכי פחות עניינה אותי כשעשיתי את הכתבה"

Picture

צילומי מסך

”הצבא מעניין אותי בגלל השירות הצבאי  שלי ב›‭,669‬ אבל עם דובר צה“ל אני לא נפגש וגם לא עם קצינים בכירים. אני אוהב לספר את הסיפורים מנקודת המבט של החיילים והק› צינים הזוטרים, עד רמה של מפקד פלוגה.  ההחלטות של ה‘גדוילים‘ פחות מעניינות  אותי“, הוא אומר.

אסנהיים רכש לעצמו שם של תחקירן  מוביל מאז תחקיר האנתרקס, אבל שנת ‭ 2016 ‬ הייתה מבחינות רבות שנת שיא עבורו ועבור  ”עובדה“. תחקירי התוכנית זכו לתשומת לב חסרת תקדים וגם לאש צולבת שהומטרה על  הכתבים ובעיקר על המגישה, אילנה דיין, מהציבור ובעיקר מצד פוליטיקאים מימין וגם משמאל.

במוקד המתקפות עמדו שתי כתבות שהכין אסנהיים. בינואר בשנה שעברה, שודרה כתבה אודות פעילותו השנויה במחלוקת של פעיל השמאל עזרא נאווי, שהתבססה על מידע שצילם ארגון ”עד  כאן“ שמזוהה עם הימין. בין היתר, הראה התחקיר כיצד נאווי מסגיר לידי מנגנוני הביטחון הפ› לסטיניים פרטים על מתווך שמוכר קרקעות ליהודים, וחשף קלטת שבה התפאר כי בעבר חוסל סוחר פלסטיני אחר שנאווי מסר כי הוא מוכר קרקעות ליהודים. במארס ‭ 2016‬ המליצה המשטרה להעמיד לדין את נאווי בגין מגע עם סוכן זר וקשירת קשר לביצוע פשע.

הכתבה השנייה שודרה באפריל אשתקד, ובה חשף אסנהיים את הסודות האפלים על עברו  של רחבעם זאבי (גנדי), ובעיקר את התקיפות המיניות החוזרות ונשנות של האלוף הנערץ על  ידי רבים, שנרצח לפני כ›‭15‬ שנה.

”הכתבות על נאווי וגנדי הביאו למתקפות עליי ועל ’עובדה‘. באופן מוזר הרגשתי ששתי  הכתבות האלה, כל אחת לסוגה, קיבלו חיים  משל עצמן אחרי השידור. אני הבאתי פרטים, מידע לצופה, ואחר כך כל מיני פרשנים מטעם עצמם ניתחו את הכתבות באופן שאף כתבה  אחרת לא נותחה“, אומר אסנהיים. ”עשיתי על המכון לרפואה משפטית סרט שהוא חשוב ומעניין ונוגע לחיים שלנו, ואף אחד לא ניתח  אותו - מלבד אולי כמה אנשים בפרקליטות -  באותה חדות שבה נותחו תחקירי נאווי וגנדי“.

המתקפה הבולטת ביותר על ”עובדה“ הגיעה בנובמבר אשתקד דווקא מכיוונו של ראש  הממשלה, בנימין נתניהו, והפכה לאירוע כמעט מונומנטלי בתולדות הטלוויזיה הישראלית ויחסי הפוליטיקה והתקשורת. המדובר בתגובה שמסר נתניהו לתחקיר שערכה אילנה דיין על  אודות ”האקווריום של ראש הממשלה“. במקום להגיב באופן ענייני, בחר נתניהו לתקוף את דיין חזיתית ואישית. בתום התחקיר הקריאה דיין במשך דקות ארוכות ובכאב את תגובת ראש הממשלה שנפתחה באמירה הקשה ”הגיע הזמן להסיר את המסכה מעל פניה של אילנה דיין, שהוכיחה פעם נוספת שאין לה אפילו טיפת יושרה מקצועית“.

אסנהיים נקרא על ידי הבמאי גלעד טוקטלי לצפות בתוכנית שעות לפני ששודרה, והוכה  בתדהמה. ”כשראיתי את זה פעם ראשונה על  המסך, הייתי בשוק. זה היה מדהים. אני בחיים לא הייתי מצליח לעשות את זה כמו אילנה. היא קראה את התגובה של נתניהו בוואן טייק, עם  ההטעמות הנכונות, והיא גם כאבה את זה מאוד“.

סליחה על הסקפטיות, אבל במבחן הרייטינג התגובה של נתניהו שירתה אתכם  מאוד. דיין לא הגזימה בכוונה?

”אני עובד עם אילנה ‭ 11‬ שנה ואני לא חושב שהיה גרם של משחק באופן שבו היא הקריאה את התגובה של נתניהו. אילנה נפגעה ונדהמה מהתגובה, והדבר בא לידי ביטוי כך שהצופה הרגיש את זה. אילנה ניצבת בפרונט של  ’עובדה‘ וסופגת תמיד את כל האש. אני הרבה  פעמים עצוב על כך. היא אישה רגישה. היא לא  קהה למה שאומרים עליה“.

דיין היא לא העיתונאית היחידה שנאלצה להתגונן ממתקפה של ראש הממשלה. בשנה החולפת נאלצו חלקים נרחבים מהתקשו› רת הישראלית להתמודד עם ביקורת של ראש הממשלה שבנוסף מנסה למנוע את הקמת תאגיד השידור הציבורי.

”היחס של ראש הממשלה לתקשורת מאוד  מעציב ומאוד מטריד“, אומר אסנהיים. ”זאת אס› טרטגיה מודעת מצד נתניהו וזו התנהגות מסוכנת לנו כעיתונאים, מסוכנת לחברה הישראלית  ומסוכנת לדמוקרטיה“. לדבריו, ”זה גם מתסכל שהיחס הזה לתקשורת מצליח לנתניהו. הרבה פעמים הציבור הולך שבי אחרי ההסתה הזאת והפגיעה המכוונת הזאת בכל מה שקשור בעיתו› נות. אנשים לא מבינים מה יכול להיות המחיר של  פגיעה כזאת בעיתונות ובחופש הביטוי“.

הציבור מטומטם?

”הציבור לא מטומטם. אני לא יודע למה זה קורה. הציבור כנראה רואה בנתניהו מנהיג חזק  ולא מוצא לו אלטרנטיבה ראויה, וזה בסדר, רק מעציב ומתסכל. ואולי יש מקומות שבהם  אנחנו, העיתונאים, צריכים לשאול את עצמנו  שאלות. גם אנחנו עושים טעויות. אני חושב שהיחס לא מתחלק לימין ושמאל, אלא לאנשים שמצדדים בנתניהו וסוגדים לו באופן עיוור, לעומת אנשים שמתנגדים לנתניהו. אני בטוח

Picture

צילום: דובר צה"ל

Picture

צילום: אריאל ירוזולימסקי

רפאל איתן ז"ל (למעלה מימין). "אני נוטה לחשוב שהוא היה סוגר את פרשת אזריה בשקט"

שמעון קופר (למעלה משמאל). "התחקיר על שמעון קופר זה ההישג הכי גדול שלי. נקודת שיא  בעבודה שלי. זה תחקיר שנראה כמו סרט"

רחבעם זאבי ז"ל (מימין). "הרגשתי שהכתבה קיבלה חיים משל עצמה אחרי השידור"

”אני אגיד לך מה הבעיה בסיפור של שמעון קופר. מוזר שאני אומר את זה, אבל אני כל הזמן מנסה לצייר את הלילה שבו קופר רצח את אשתו  הראשונה, אורית, ואני לא מצליח לתאר לעצמי את זה קורה. כמו בית  המשפט, אני רואה את נקודות ההשקה הזהות בין שני סיפורי הרצח, אבל להגיד לך שאני יכול לתאר לעצמי בראש איך קופר הלך ורצח את אשתו  הראשונה ב›8 בינואר ?1994‬ את זה אני לא יכול להגיד לך"

שיש אנשים מ‘הבית היהודי‘ למשל, שחשבו שהכתבה של אילנה על ’האקווריום של ראש  הממשלה‘ היא טובה“.

Picture

צילום: יוסי זליגר

איפה אתה עומד בסוגיית התאגיד?

”שידור ציבורי זה דבר נחוץ, אבל אין לי דעה מגובשת איך זה צריך להיעשות. אני רק סולד מהעובדה שהפוליטיקאים וראש הממשלה בראשם משתמשים באופן ציני בדבר הזה ורואים בשידור הציבורי משהו שאמור לשרת  אותם. שוב, זה מעציב ומתסכל“.

מה דעתך על פרשת ביבי›נוני? הופתעת מהחשיפה על המפגשים שלהם?

”זה סיפור מדהים בעיניי. כמו בסרטים.  ויחד עם זאת מטריד, גם כאזרח וגם כעיתו› נאי. הבעיה היא לא עם כותבי טורים בכירים בעיתון. הם חזקים מספיק כדי לעמוד בנגזרות של פגישה כזאת. השאלה היא האם הכתבים הצעירים יותר, שהם עמוד שדרה מרכזי בדפי העיתון היומי, מודעים להנחיות שאולי ניתנות להם או לרוח מפקד שנושבת במסדרונות המערכת כתוצאה מפגישות נסתרות שנערכות  מאחורי הקלעים. יחד עם זאת, צריך להביא בחשבון את אמירתו הברורה של עורך העיתון לפיה המערכת לא הייתה מודעת לפגישות של  מוזס ולמה שנאמר בהן. אם הופתעתי? אני כבר  לא מופתע משום דבר“.

”המבחן שלנו הוא לא השאלה הפלילית“

עם כל הכבוד לתחקירים המוקפדים והמ›  שובחים של אסנהיים על גנדי, נאווי, פרשת  האנתרקס, סיפור אלאור אזריה ונוספים, אין ספק שגולת הכותרת של עבודתו העיתונאית עד כה היא התחקיר שערך אודות ”האלמן  הכפול“, שמעון קופר. בעקבות תחקירו של אסנהיים ותביעת דיבה שהגיש קופר נגד  ”עובדה“, הועמד קופר לדין פלילי והורשע  ברצח אשתו הראשונה, אורית דורון›קופרשמי›  דט בינואר ‭ 1994‬ וברצח אשתו השלישית ג‘ני  מור›חיים באוגוסט ‭ .2009 ‬

למי שבמקרה פספס את אחד הסיפורים העי› תונאיים והמשפטיים הגדולים של העשור, נספר כי בתחילה נסגר תיק החקירה נגד קופר מחוסר אשמה. התחקיר של אסנהיים בעניינו של קופר  ששודר ב“עובדה“ במארס ‭ ,2010‬ הביא לפתיחת התיק מחדש ולהגשת כתב אישום נגד קופר  בגין רצח מור›חיים. בהמשך, תוקן כתב האישום  וקופר הואשם גם ברצח אשתו הראשונה. ב›‭28 ‬ ביוני 2016 הרשיע בית המשפט המחוזי בלוד את קופר ברצח שתי נשותיו, וביולי נגזרו עליו שני מאסרי עולם.

גם אסנהיים מסכים כי ”התחקיר על שמעון קופר זה ההישג הכי גדול שלי. נקודת שיא  בעבודה שלי. זה תחקיר שנראה כמו סרט. אם היית שולח את התסריט הזה לאיזו קרן  קולנוע, היו זורקים אותך מכל המדרגות“. אבל  אסנהיים לא נזרק מהמדרגות. הספר ”לתפוס רוצח“ שפרסם בעקבות התחקיר על קופר מעובד בימים אלו לסדרת טלוויזיה וגם להצגה  ל“הבימה“, שנכתבת על ידי משה זונדר ועינת  ברנובסקי, ואסנהיים עצמו.

”היו לי הרבה נקודות שפל בתחקיר הזה“,  אומר אסנהים. ”אבל בכל פעם שהייתה לי נקודת שפל וחשבתי שאולי המוח שלי מתעתע בי ושאני מדמיין דמיונות, עליתי למעוף ציפור מעל הפרשה ואמרתי לעצמי: יש פה בן אדם ששתי נשים שלו מתו בנסיבות לא ברורות  אבל מאוד דומות, אי אפשר לא לתחקר את זה,  והלכנו על זה עד הסוף“.

קח אותנו חצי שנה אחורה, לתחושות שלך ביום שבו בית המשפט הרשיע את קופר ברצח הכפול.

”בלילה לפני הכרעת הדין בקושי ישנתי. הגעתי בבוקר לבית המשפט בלוד והחניתי את האוטו ואז התקשר אליי חבר והסתלבט עליי.  הוא אמר לי: ’וואלה אסנהיים, הקריירה העי› תונאית שלך עומדת להסתיים בעוד חצי שעה,  כשקופר יזוכה‘. אבל אני חשבתי שגם אם  קופר יזוכה, עשינו את שלנו. גם היום אני לא חושב שהמבחן שלנו היה השאלה הפלילית אם  קופר יורשע או יזוכה. בכלל, אני לא אוהב את ההסתכלות על הפלילי והמשפטי בכל פרשה  שאנחנו עוסקים בה. יש גבול לאחריות שעיתו›  נאי צריך לשאת בה מהבחינה הזאת“.

תסביר.

”אתה עושה את העבודה העיתונאית הכי טובה שלך, מפרסם דברים שאתה יכול לעמוד  מאחוריהם מבחינת אמת דיברתי, תום לב והג› בולות האתיים שאתה נוקט בהם. באה המשטרה  ורוצה לחקור? מעולה. מגישים כתב אישום?  אחלה. בית המשפט מרשיע? נחמד ויפה, אבל  לא בזה נמדדת העבודה שלי. המשימה העיתו› נאית שלי לא הייתה לקבוע שקופר הוא הרוצח. הכתבה הצביעה על הנסיבות הדומות עד כדי מתמיהות של מותן של שתי נשותיו ועל שקריו  הרבים של קופר“.

פחדת מקופר?

”אני עד היום לא חושב ששמעון קופר מסוכן, אלא לנשים שחיו אתו. חקרתי את האיש לעומק והוא לא גילה אלימות פיזית כלפי אנשים  בסביבתו. מצד שני, שני הבנים הגדולים שלי,  בכל מהלך הכנת התחקיר, הלכו לגנים שמרו› חקים 200 מטר אווירי מהבית של קופר בקיבוץ  אייל, וראיתי אותו כמעט מדי בוקר כשנכנס› תי לקיבוץ. הייתי נוסע מול הפיאט פונטו שלו ומסתיר את הפנים שלי בצורה מוזרה. איכשהו הצלחתי להימנע מקשר עין אתו, עד שבאחד הלילות עמדתי בצומת אייל ברמזור אדום ולפתע התקרב אוטו מאחוריי ועצר לידי. הסתכלתי הצדה וראיתי שזה שמעון קופר. לחצתי על הגז  ועפתי משם, אבל אני חושב שהוא זיהה אותי“.

Picture

צילום: שלומי יוסף

קודם לכן, בימים שבהם התבררה תביעת הדיבה שניהל קופר ושנדחתה, שלח קופר  חוקרים פרטיים אחרי אסנהיים. ”גיליתי את זה כשהרציתי בכנס של לשכת עורכי הדין  בנצרת“, מספר אסנהיים. ”היו שם שני אנשים שלא נראו שייכים וישבו בשורה הראשונה כש› מכשירי הטלפון שלהם מכוונים אליי בתנוחה מוזרה, והם שאלו שאלות כמו האם אני חושב שקופר הוא הרוצח. אחר כך התברר שהם צילמו והקליטו אותי לצורך תביעת הדיבה. זו הייתה תחושה לא נעימה, אבל אני לא יכול להגיד  שפחדתי שיפגע בי“.

”אני עובד עם אילנה 11‬ שנה ואני לא חושב שהיה גרם של משחק באופן  שבו היא הקריאה את התגובה של נתניהו. אילנה נפגעה ונדהמה מהתגובה, והדבר בא לידי ביטוי כך שהצופה הרגיש את זה. אילנה ניצבת בפרונט של  ’עובדה‘ וסופגת תמיד את כל האש. אני הרבה פעמים עצוב על כך. היא  אישה רגישה. היא לא קהה למה שאומרים עליה"

חשת בדידות בתקופה הזאת?

”קודם כל הייתה איתי ליאת לוויאן שהיא תחקירנית מדהימה. היא נתנה לי תמיכה אדירה  ועשתה את התחקיר ביחד איתי. גם אייל גונן,  העורך שלנו, תמך בי והוכיח את עצמו כגבר. הוא זה ששכנע אותי לא להתפשר עם קופר. הוא אמר לי שאנחנו לא צריכים להתפשר עם אדם כזה ושמבחינתו המערכת עומדת מאחורי התחקיר. אני לא יודע אם כל עורך היה עושה  את זה. אמרתי לעצמי: ’וואו, זה מקום שאני  רוצה לעבוד בו‘“.

אסנהיים מוסיף שאחד הדברים שלמד בעקבות  פרסום הכתבות על קופר, גנדי, ונאווי, זה שאין  אף פעם זמן טוב לפרסם תחקיר. ”כשעשיתי את  הכתבה על נאווי אמרו לי ’למה עכשיו, כשיש  עליהום על ארגוני השמאל?‘. אחרי הכתבה על  גנדי שאלו אותי ’למה עכשיו, הוא כבר מת?‘. כשעשיתי את הכתבה על אזריה אמרו לי ’מה  אתה עושה כתבה ערב הכרעת הדין?‘. אז בסדר, אמרו, אני חושב שבכל שלושת המקרים הבאנו  אינפורמציה חשובה לצופים“.

בשלב זה אני שואל את אסנהיים שאלה שעלולה להיראות מעט מוזרה, על רקע הרשעתו של קופר ברצח נשותיו. אני מתעניין האם לו עצמו יש היום ספקות בכך. למרבה  ההפתעה, הוא לא הודף את השאלה.

”אני אגיד לך מה הבעיה בסיפור של שמעון  קופר. מוזר שאני אומר את זה, אבל אני כל הזמן מנסה לצייר את הלילה שבו קופר רצח  את אשתו הראשונה, אורית, ואני לא מצליח  לתאר לעצמי את זה קורה. כמו בית המשפט, אני רואה את נקודות ההשקה הזהות בין שני סיפורי הרצח, אבל להגיד לך שאני יכול לתאר לעצמי בראש איך קופר הלך ורצח את אשתו  הראשונה ב›8 בינואר ‭ ?1994‬ את זה אני לא  יכול להגיד לך“.

הרגע הזה, של הגילוי

אסנהיים, ‭ ,41‬ בן מושב תל עדשים שבעמק יזרעאל, שירת בצבא כאמור ביחידת החילוץ של חיל האוויר. במהלך השירות ביחידה עבר מסלול הכשרה כלוחם ולקח חלק בלחימה  בדרום לבנון. באוגוסט ‭ 1997‬ היה אסנהיים בין לוחמי היחידה שחילצו את לוחמי חטיבת גולני באסון השריפה בוואדי סלוקי, שאליו חזר  בכתבה שהכין ב›‭.2012‬ ”פה סיפרתי לראשונה על מקרה שהשתתפתי בו וזה סחט אותי רגשית. הרבה שנים נטיתי לזלזל בשריטות הנפשיות שחווינו בצבא, אבל ככל שעוברות השנים ואני מתעסק עם סיפורים של טראומות שאנשים  חוו, אני נוטה להבין שזה משאיר משהו“.

משאיר מה?

”למשל, תחושת קהות לגבי מוות זה דבר שנשאר לי מהשירות הצבאי שבו ראיתי המון  גופות. כשנשלחתי מ‘מעריב‘ לסקר את תוצאות הצונאמי בתאילנד ראיתי עשרות גופות בכמה  ימים. לאייל גונן, העורך שלי היום שהיה אז  ב‘ידיעות אחרונות‘ ונשלח גם הוא לסקר את  אסון הצונאמי, זה היה הרבה יותר קשה מלי. אני הסתובבתי בכפכפים בין הגופות וזה דבר שלא  הזיז לי בכלל. זה בטוח נשאר לי מהשירות“.

ב›‭2010‬ שודרה ב“עובדה“ כתבתו של  אסנהיים על נשותיו של רפאל איתן. אסנהיים, שגדל בתל עדשים על ברכי מורשת רפול, הצליח אחרי מאמצים רבים לראיין את אשתו  הראשונה, מרים, ואת בנותיה שחשפו לראשונה את הצדדים הפרטיים של הרמטכ“ל והשר  לשעבר, שלא היו מוכרים לציבור.

”זה סרט מאוד חשוב עבורי ואחד הדברים  הכי טובים שעשיתי ב'עובדה'“, הוא אומר. ”מרים איתן היא אישה מדהימה שלמדתי ממנה המון. בזכותה הבנתי שאין דבר כזה לא אפשרי בעיתונות והיא לימדה אותי שלא צריך להיות צעיר ודוגמן כדי לשרוף את המסך. זאת הייתה אחת התוכניות הנצפות שלנו וסיפור אישי שהתכתב עם המון צמתים לאומיים. בדומה  לסיפור שעשיתי על גנדי“.

בכלל, נראה שדמותו של רפול מלווה אותו  לכל מקום. כך, למשל, רגע אחרי פרסום הכתבה על אלאור אזריה, קיבל אסנהיים הודעת ווטסאפ מפתיעה מחבר ילדות מתל  עדשים שכתב לו: ”רפול היה זורק את החייל  הזה מכל המדרגות ולא משתין בכיוון שלו“.

”אני לא יודע איך רפול היה נוהג, אבל אני נוטה לחשוב שרפול היה סוגר את הסיפור הזה  בשקט והוא לא היה מגיע לדין פלילי“, הוא אומר.

אחרי השחרור הוא למד לתואר ראשון  בכלכלה באוניברסיטת תל אביב - ”אבל לא  השתמשתי בו“, ואת הקריירה התקשורתית  שלו התחיל אסנהיים, שמגדיר את עצמו ”חולה  כדורגל“, כשדר כדורגל ושדר קווים ברדיו ללא הפסקה. אחר כך עבד ככתב צרכנות  בעיתון ”העיר“. ”גולת הכותרת של הכתבות  שלי הייתה השוואה בין פיצוציות בתל אביב“, הוא צוחק. אחרי חמש שנים עבר אסנהיים  ל“מעריב“, שם גדל להיות כתב תחקירים  מוביל ומוערך. ל“עובדה“ הוא הגיע בעקבות העורך דורון גלעזר.

”זה היה מפליא, כי בשנים שלי ב‘העיר‘ הכנתי כתבת פרופיל על דורון שלא היטיבה אתו, וביום שבו פורסמה הכתבה הוא התקשר  אליי ואמר לי ’הכתבה שלך הייתה חרפה היום‘. זו הגדולה של דורון - היכולת להיות ענייני  ולא לנטור טינה“. קיבלתי הזדמנות והשנה  הראשונה שלי ב‘עובדה‘ הייתה ממש טובה. פרסמתי את תחקיר האנתרקס וזה הצליח וככה  זה קרה“.

מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?

”הרגע של הגילוי הוא הרגע שאני הכי אוהב.  לקבל ליד את ה'ארגז'. את חבילת המסמכים. להשיג את ההקלטה שסוגרת קצוות. לגלות שמה שחשדת שנכון, אבל הייתה חסרה לך את החתיכה האחרונה בפאזל, הוא באמת נכון - בזכות פיסה של אינפורמציה שעבדת קשה  מאוד להשיג - וקיבלת. גם רגע שבו מרואיין הישגי וחשוב משתכנע להגיע ולהתראיין הוא  רגע מיוחד מאוד“.

אתה חושב שאתה עושה עבודה חשובה?

”היום אני יכול להגיד שכן. מאוד. אבל זה לא תמיד היה ככה. היו זמנים שחשבתי שכל העניין  הזה של העיתונות הוא נחמד, מעניין, אבל  לא ממש חשוב. עם המעבר ל‘עובדה‘, ושינוי שכתבות מסוימות חוללו, הבנתי שלעבודה יש  משמעות, חשיבות, ושהיא שליחות גדולה“.

הפכת לסלב?

”הפרסום זה נגזרת של מה שאני עושה.  אני לא שונא שאנשים אומרים ’וואו, זה עמרי  אסנהיים והוא עשה את הדבר הזה או הזה‘, ואני שמח שאבא שלי נהנה מכך שמכירים אותי, ולעומת זאת מתבאס שאימא שלי שמתה לפני עשר שנים לא רואה את זה. אבל הפרסום הוא  לא המהות ולא הדלק שלי. וחוץ מזה, העניין של הכוכבות הוא לא באמת ממש קיים. יש לי גם פרצוף לא מזוהה כזה. אנשים ברחוב חושבים  שאני בכלל מאור צור, כתב חדשות ערוץ ‭ 10 ‬  שכנראה מאוד דומה לי“. ¡

”אתה עושה את העבודה העיתונאית הכי טובה שלך, מפרסם דברים שאתה יכול לעמוד מאחוריהם מבחינת אמת דיברתי, תום לב והגבולות האתיים שאתה  נוקט בהם. באה המשטרה ורוצה לחקור? מעולה. מגישים כתב אישום? אחלה.  בית המשפט מרשיע? נחמד ויפה, אבל לא בזה נמדדת העבודה שלי. המשימה העיתונאית שלי לא הייתה לקבוע שקופר הוא הרוצח"

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן