שותף מתוך המהדורה 31/01/2017 Firma

24 אראל סג"ל  עיתונאי בערוץ ‭ 20‬ ובגל"צ

"אני לא מרחם על דיין ודרוקר שקיבלו את התגובות האלה מראש  הממשלה. מה אתם מתבכיינים? זה המשחק"

בניגוד לרוח הנושבת ברוב מערכות התקשורת, אראל סג"ל מבין לנפשו של נתניהו שתוקף את העיתונאים. הוא  פחות מבין את רביב דרוקר, שהגיש נגדו תביעת דיבה ואת "השתיקה המביכה" של הקולגות. ולמרות החדירה של  עיתונאים ימניים ודתיים לשדרה המרכזית של התקשורת, לסג"ל ברור שזאת רק ההתחלה: "עדיין המיינסטרים התקשורתי מוחזק בידי שבט אחד" יונתן כיתאין

Picture

צילום: תמר מצפי

מקום

10 ב"דירוג העיתונאים"

אראל סג"ל, המגזין הזה עמוס בביקורת על היחס האוב› ססיבי של נתניהו לתקשורת, ועל התגובות החריפות שלו כלפי עיתונאים  בכירים. תן לנו את הקונטרה.

"תשמע, עוד לא היה אדם כמו נתניהו שנרדף על ידי התקשורת הישראלית, והסיבות לכך הן ברורות. קח אפילו את האירועים האחרונים  (הפרשות שעליהן נתניהו נחקר – י"כ), אין בכלל  ספק שהטון הכללי בתקשורת הוא של: 'טוב, במה אנחנו תופסים את נתניהו? על מה אנחנו מפילים  אותו?'. זה הרי לא באמת הסיפור המשפטי, או  האמת, או הצדק, הסיפור הוא 'רק לא ביבי'.

"עכשיו, נתניהו מרגיש את זה, הוא מבין את  זה, הוא יודע שהתקשורת הישראלית, וזה ברור, היא די באופסייד לעמדות של רוב הציבור הישראלי, ודי ברור גם מה הציבור הכללי חש כלפי התקשורת. אז אני בהחלט יכול להבין  אותו. התקשורת היא כלי עצום לעיצוב תודעה, נתניהו מרגיש שנעשה לו עוול, שיש חוסר הכרת הטוב מוחלט מצד התקשורת - הוא אחראי רק  לכישלונות, ההצלחות הן לא שלו - והתחושה היא קשה. הוא מרגיש שהוא לא נלחם רק נגד האופוזיציה, הוא נלחם גם נגד עיתונות שנקודת  המוצא שלה זה 'רק לא ביבי'".

אז אתה מסכים עם התחושה הכללית, אבל אתה מקבל גם את התגובות הספצי› פיות הקשות של נתניהו לכתבות שעשו עליו אילנה דיין ורביב דרוקר?

"אני אגיד לך, אני לא הייתי כותב את זה ככה,  אבל כנראה שזה עובד. זה עובד לטראמפ, זה  עובד לנתניהו. הם אומרים: 'אני מתקיף חזרה'. זה לגיטימי. יכול להיות שאני אישית הייתי עושה את זה אחרת, אבל אני מאמין בחופש  הביטוי".

ברור שמותר לו להגיד מה שהוא רוצה במסגרת גבולות חופש הביטוי, אבל זה לא קצת מוגזם כשמגיעות תגובות כאלה מראש ממשלה שאמור גם לשמור על איזושהי מידה של מכובדות וממלכתיות?

"כן, אבל מה זה מוגזם? אתה לא חושב שמוגזם למחזר כתבות על נתניהו כפי  ש'עובדה' עשתה בסיפור על הכוורת (של  ראש הממשלה)? ואני לא צריך לספר איזה אגדות דרוקר סיפר על נתניהו.

"עכשיו, אני מצטער, אני לא מרחם עליהם על זה שהם קיבלו את התגובות האלה. מה אתם  מתבכיינים? זה המשחק. אם ראש הממשלה הזה  לא טוב, אז הציבור לא יבחר בו, הוא ילך ויבחר ראש ממשלה שכותב תגובות מנומסות. אני לא מצליח להבין למה התקשורת חושבת שהיא יכולה להיכנס באדם, לא משנה אם זה ראש ממשלה או מישהו אחר, וברגע שנכנסים בהם  בחזרה... אני לא קונה את צווחות הבהלה האלה".

בוא נדבר על החקירות שמתנהלות עכשיו נגד נתניהו. אנשי תקשורת מימין נוהגים לטעון שעיתונאים משמאל אתרגו את אולמרט או את שרון רק כי ברמה המדינית הם עשו דברים שעלו בקנה אחד עם העמדות שלהם. זה לא בדיוק מה שאתה ואחרים עושים כרגע לנתניהו?

"לגבי תיק המתנות בוא קודם כל נשמע מה  הסכומים. כבר נאמר כנראה שזה לא שוחד,  שמדובר בהפרת אמונים, ואני תוהה, בא›  מת-באמת, עד כמה זה הפרת אמונים בין ראש הממשלה לביני אם הוא מעשן סיגרים ששולח לו חבר שלו? הסכומים באמת יקבעו פה. כרגע, הפרת האמונים היותר גדולה מבחינתי היא המרדף המטורף והשקעות הזמן המטורפות של המשטרה בסיפור של סיגרים.

"עכשיו, לבוא ולהגיד לך שאני מבסוט עד הסוף מההתנהגות הזאת של נתניהו? אבל  תראה, מדובר ביהודי שישן 3 שעות בלילה, אני קצת מכיר אותו, עובד מסביב לשעון למען עם ישראל, יהודי שלאף אחד אין בכלל ספק שאם הוא לא היה בתפקיד ראש הממשלה הוא היה  עושה מהרצאה אחת בין ‭ 80‬ ל-‭100‬ אלף דולר ובכל זאת הוא מקדיש את זמנו למען עם ישראל.  אז הסיגרים זה בסוף הפאול הגדול שלו?".

עיתונאי לא תובע עיתונאי

אם היו חשדות זהים נגד ראש ממשלה מהמחנה הפוליטי השני היית מגיב באותו אופן?

"אותי לא הטרידו העטים של אולמרט, אולמרט עף על דברים אחרים, הרבה יותר  חמורים. עכשיו אני מסכים, זה לא ראש ממשלה בסגנון של דוד בן גוריון עם צריף בנגב, אבל גם החברה הישראלית היא כבר לא כזאת. זאת מדינה שמזמן עזבה את הצייקנות  ואת הבגדים של אתא. אז בסדר, אם זה הפאק הגדול של ראש הממשלה, אם זאת נקודת  החולשה שלו, שהוא קיבל סיגרים מחבר - אתה יודע מה, בהתחשב בתרומה שלו למדינת  ישראל זה בטל בשישים. זו דעתי. ברור  שבסופו של דבר אני אכבד את החוק".

היו לך שני עימותים גדולים השנה עם רביב דרוקר.

"בפרשת הצוללות, הסקופ הראשוני של רביב  לגבי הפגישה של עו"ד דוד שמרון, מיקי גנור ואבי ניסנקורן היה סיפור טוב. אבל מהסיפור הזה זה התפתח לתיאוריה חובקת כל. הרי רביב הוא זהיר, אני בטח לא אקח ממנו את זה שהוא בחור חכם, הוא כתב את הדברים בלי להגיד את זה ישירות, אבל אם אתה מדבר עם אנשים מה שהם הבינו זה שביבי קנה צוללות שלא צריך  כדי לתת בונוס לשמרון, שזה לא לעניין. היה לך סיפור יפה, אבל אחר כך להפוך את זה כאילו  לפרשיה הכי חמורה בתולדות ישראל?".

והעימות השני, שהוביל לתביעת דיבה של דרוקר נגדך ונגד שמעון ריקלין, הוא סביב תחקיר המקור על עופר וינטר.

"אני כמובן לא יכול לדבר על זה כי אנחנו נמצאים בהליך משפטי. אני יכול רק להגיד שזה מביך בעיני שעמיתיי בעיתונות שותקים לנוכח תביעת השתקה. לא שאני מפחד כי אני אנצח  בתביעה הזאת".

אתה בטוח שתנצח?

"אני בטוח, החומרים שיש לי יעניינו מאוד את  הציבור".

ואי אפשר ששני עיתונאים כמוכם ינהלו  ויכוח כזה, חריף ונוקב, אבל בצורה עניינית, לא ברמה של יריבות אישית?

"לי יש תפישה שעיתונאי לא תובע דיבה, ודרוקר הגיש נגדי תביעת השתקה. הוא לא  מתמודד, הוא לא בא ואומר 'אתה מדבר שטויות'. לא מקובל שעיתונאים תובעים דיבה, לא מקובל  שהתקשורת, ש'ארגון העיתונאים' - כולם  שותקים. אבל בסדר, אני מבין, אני בצד הלא נכון של המשוואה בעניין הזה. אבל אני מניח שאנחנו נזכה לאותו חשבון נפש שהתקשו› רת הישראלית כל כך אוהבת לקיים מדי פעם, כשנגיע לעובדות במשפט. ואני לא הייתי מדבר  בכזה ביטחון אם לא הייתי יודע מה יש לי ביד".

רביב דרוקר מסר בתגובה: "אראל סג"ל פרסם שקרים בזדון מתוך מניע פוליטי ברור וסירב להתנצל, גם אחרי שהמרואיין שהביא הודה שאין ראיות לטענות שלו. הוא לא הותיר לנו ברירה אלא לחייב אותו דרך בית המשפט  להבין איך אמור לנהוג עיתונאי. למרבה הצער,  סג"ל ושקריו אכן משפיעים".

"'הארץ' הוא נמסיס אידאולוגי"

אתה אומר שאתה במחנה "הלא נכון", אבל הנה החל מהשנה יש לך תוכניות יומית  בגל"צ. ועמיתך, קלמן ליבסקינד, יגיש בתאגיד  תוכנית מרכזית ברשת ב'. אז מתחולל כאן  שינוי שאתה יכול לברך עליו, לא?

"אתה יודע זה, להכניס רגל בדלת. עדיין המיינסטרים התקשורתי מוחזק בידי שבט אחד, ושוב אני לא נציג של המחנה הדתי או של הליכוד ולא של אף אחד, אני מביא מחשבה  אחרת, יש מי שיאהב יש מי שלא יאהב. תראה  כמה מאמרי דעה היו ב'הארץ' על זה שקיבלתי  שעה אחת יומית בגל"צ".

נו, זאת ההצלחה האולטימטיבית לאיש  ימין, לא? שתוקפים אותו ב"הארץ".

"זה לא מפריע לי, בכיף. זה בסדר, אני גם קורא את 'הארץ', אני גם עוסק בו, אתה יודע הוא נמסיס אידאולוגי. ברור שרוב הציבור בישראל  יותר קרוב לעמדות שלי מאשר ל'הארץ', אבל מבחינתי זה בגדר 'אין סכין מתחדדת אלא בירך  של חברתה'. הרי בלי זה אין עניין. ואם תבחן את  זה, אז כל פעם שיש התקפות על רוגל (אלפר),  שקוראים לפגוע בו וכו', אני יוצא בעדו. זה לא בגלל שאני מסכים חס וחלילה עם מה שהוא כותב, אלא בגלל שאני מבין שכשאני שומר על חופש  הביטוי שלו אני שומר על חופש הביטוי שלי". ¡

"אני מסכים, זה לא ראש ממשלה בסגנון של דוד בן גוריון עם צריף בנגב, אבל גם החברה הישראלית היא כבר לא כזאת. זאת מדינה שמזמן עזבה את  הצייקנות ואת הבגדים של אתא. אז בסדר, אם זה הפאק הגדול של ראש  הממשלה, אם זאת נקודת החולשה שלו, שהוא קיבל סיגרים מחבר - אתה  יודע מה, בהתחשב בתרומה שלו למדינת ישראל זה בטל בשישים"

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן