שותף מתוך המהדורה 23/02/2017 G

פורטפוליו | יפה ויגודסקי

גיל: ‭ 70‬ תפקיד: יו"ר קרן מעגלים למען בעלי מקצועות שוחקים

Picture

צילום: ענבל מרמרי

אני: וורקוהוליית. כל עוד הרגליים נושאות אותי והראש  על הכתפיים ואני יכולה להיות פרודוקטיבית, לא אפסיק.

משפחה: הוריי, מנחם ויוכבד רזניק, ניצולי שואה שאיבדו  ילדים בני ‭ 11‬ ו–‭13‬ וזה היה הסיבוב השני שלהם. הם הגיעו לארץ חסרי כול אחרי המלחמה, התיישבו בשכונת יד  אליהו בתל אביב ונלחמו על פרנסתם. הייתי ילדה יחידה. המצב הכלכלי בבית לא היה פשוט ואני זוכרת איך יום אחד באו אנשים ועיקלו לי את הפסנתר.

לימודים: אחרי שירות במחזור הראשון של חיילות במשרד הביטחון, למדתי בחוג למינהל חינוך באוניברסיטת תל אביב והוצאתי תעודת הוראה לחינוך העל יסודי. בהמשך  עשיתי גם תואר שני, קורס מנהלים וקורס דירקטורים.

קריירה: התחלתי את הדרך כמורה בבית ספר "תלם" בפתח תקוה, ואחרי עשור מוניתי למפקחת על בתי הספר העל  יסודיים בתל אביב מטעם משרד החינוך. ב–‭'95‬ מינה אותי  אמנון רובינשטיין, שר החינוך דאז, למנהלת מינהל המידע  וטכנולוגיה. ב–‭,2003‬ שרת החינוך דאז לימור לבנת ביקשה ממני לקחת על עצמי את הובלת הטלוויזיה החינוכית. הובלתי רפורמה ארגונית ונלחמתי נגד סגירת התחנה,  ובאותה תקופה חליתי בסרטן. ב–‭2011‬ סיימתי את התפקיד.

חנוך: בעלי, איש עסקים, שותף יקר ואבי שלושת ילדינו.  יש לנו שישה נכדים, הגדול בן ‭ 18‬ ואנחנו גרים ברמת השרון.

מעגלים: הקרן נולדה מתוך הצורך לטפל בעובדים שחוקים שנזקקו להכשרה מקצועית או לפרישה מוקדמת.  מאז שהוקמה עשינו ‭ 20,000‬ הכשרות.

תחלופת מנכ›לים: הייתה תכופה ולא באשמתנו, חלקה  אחרי תקופות קצרות. אחרי שהמנכ›לית האחרונה סיימה את תפקידה בקרן הוצע לי לשמש בתפקיד. כיוון שיש לי  עוד עיסוקים הסכמתי ל–%‭85‬ משרה.

ביקורת על השכר: כיו›רית, שכרי עומד על כ–‭20,000 ‬  שקלים לחודש לחצי משרה וכמנכ"לית לפי היקף המשרה. כך חסכנו תשלום של משרה מלאה ומינינו מנהלת תפעול שנמצאת בתפקידה מעל ארבע שנים.

שדולת הנשים: מוניתי ליו"רית ב–‭2013‬ לקדנציה מלאה  בהתנדבות. חשבתי שאוכל לשפר את הדנ"א שלה וזה לא קרה כמו שקיוויתי.

חברת חשמל: אני זקנת הדירקטוריון בחברה ומכהנת  כיו"ר הועדה למשאבי אנוש. התחלתי ב–‭2007‬ כנציגה ממשלתית ואני חייבת לומר שההנהלה והדירקטוריון סופגים ביקורת בגלל עוולות של המדינה, השקעה בתשתיות שמומנו מקופת החברה במקום מקופת המדינה,  והפרשות בעייתיות לפנסיה. כיוון שהרפורמה לא יושמה, הדירקטוריון עשה מעשה שלא נעשה בעבר, והתחיל בתהליך של התייעלות ביחד עם הוועדים וההסתדרות. זו השנה השנייה שאנחנו עוסקים בפרישת עובדים ומחיקת משרות.

מחיר החשמל: נמוך יחסית לעולם. מי שקובע אותו הוא  רשות החשמל, לא אנחנו.

רשת עמל: אני חברה בדירקטוריון שלה. הרשת עשתה קפיצת מדרגה מדהימה בעיקר בחינוך הטכנולוגי שמאוד חשוב לישראל.

תאגיד השידור: פארסה שאין כמותה וזה מאוד כואב לי. בזמנו התבקשתי להגיש הצעה לרפורמה ברשות השידור,  עם כוונה שאמונה למנכ"לית שלה. לא היה צורך להקים  את התאגיד, אלא רה–ארגון מקיף ברשות. אי אפשר למחוק בהינף יד את הישגי רשות השידור. חלק מכוח האדם שלה הם עובדים טובים מאוד. מה שצריך לעשות  עכשיו זה להקים דירקטוריון חזק, בלתי תלוי, עם מנכ"ל מקצועי שמבין בניהול ולא רק בפרוגרמינג, שמכיר את  המערכת הציבורית והממשלתית. אם הייתי צעירה ב‭20– ‬  שנה, הייתי עושה את זה בשמחה.

חינוכית: המצב גרוע. ממה שאני מבינה מאנשים שעובדים  שם ונמצאים איתי בקשר, רוב העבודה יוצאת החוצה. אני חושבת שהחינוכית צריכה להיות יחידה עצמאית בפני  עצמה, כמו בשוודיה. אם אני מתגעגעת לשם? לא. אבל מתגעגעת לעבודה בטלוויזיה.

פנאי: אני רואה הרבה הצגות, יש לי מנוי בפילהרמונית,  צופה באופרה וכשאני מסוגלת, אני טסה לחו"ל. מאוד אוהבת לטייל.

תפיסת עתיד: אני רוצה ליהנות כמה שאפשר מהעבודה.  כשאני רואה את האנשים שנעזרים ב"מעגלים", את הברק  בעיניים ומכתבי התודה, זה נותן לי כוח.

ליאת רון

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן