שותף מתוך המהדורה 27/07/2017 G

תקשורת  צל עץ תמר: מה שקורה עכשיו (ובכלל)

כשתחנה ציבורית ”מנותקת מהציבור חייבת להשתנות" שאותו היא משרתת, ולא קשובה לו, זו בעיה. גל"צ הייתה

התקלה עם רזי ברקאי: ”רזי נפגע, והוא לא היה צריך להיפגע בהתנהלות  הזאת“. הפריים–טיים של אראל סג“ל  ויעקב ברדוגו: ”איש לא דיבר איתי על האנשים האלה - לא נתניהו ולא  גברת נתניהו ולא נתן אשל“. הכעס על  תאגיד השידור: ”פנה לטובי אנשינו“.  הפגישות עם מירי רגב: ”היה כאן  שיח שנועד לצרכים תקשורתיים“. הבירור אצל אביגדור ליברמן: ”התוכנית על דרוויש שודרה או לא  שודרה?“. מהפכת הניהול שהוביל  בתחנה הצבאית: ”ההתנהלות הכספית של התחנה היום זה הבדל  של שמיים וארץ לעומת מה שהיה“. והביקורת עליו שלא דעכה לרגע: ”האופציה האחרת הייתה להעביר  חמש שנים וחצי בישיבה רגל על רגל“. ירון דקל מסכם קדנציה סוערת  כמפקד גלי צה“ל, בראיון בלעדי  ל–‭< G‬ רנן נצר ויונתן כיתאין

Picture

ירון דקל

‭º‬ אישי: ‭ ,53‬ רווק ואב לילדה, מתגורר בתל אביב

‭º‬ השכלה: תואר ראשון בקרימינולוגיה ומדע המדינה, תואר שני בתקשורת ומדע המדינה - שניהם מבר אילן

‭º‬ מסלול: כחייל שירת ככתב בגלי צה“ל ונשאר בתחנה כעשור. שימש כתב ופרשן פוליטי בערוץ 2 וברשות  השידור. במארס ‭ 2012‬ מונה למפקד גלי צה"ל

‭º‬ עוד משהו: זכה בפרס סוקולוב לעיתונות האלקטרונית

צילום: יונתן בלום

ירוןדקל רגיל לספק תחזיות פוליטיות מלומדות, אבל גם הוא מודה שאת עוצמת הביקורת שנמתחה עליו במהלך  הקדנציה שלו - חמש שנים וחצי (שכללה שתי  הארכות) - כמפקד גלי צה“ל, הוא לא קרוב היה  לחזות. ”תקפו כל שינוי שקרה בתחנה, כל שינוי  נתפס כאיום“, הוא אומר בראיון פרישה בלעדי ל‭G– ‬  לקראת סיום תפקידו ב–‭31‬ באוגוסט. ”הביקורת מיד  הייתה, ’זה רע מאוד, איך עושים דבר כזה?‘, כאילו  שינוי הוא דבר פסול. אבל בתפיסת הניהול שלי, שינוי וריענון הם דבר מבורך. אני גאה מאוד במקום שבו גל“צ נמצאת היום ואני משאיר תחנה יותר  רלוונטית, משפיעה ודיגיטלית ממה שהייתה“.

אתה מדבר על תפיסת ניהול, אבל לתפקיד הגעת אומנם כעיתונאי ותיק ומוערך, אך ללא כל  ניסיון ניהולי. זה היה יותר מורכב ממה שחשבת?

”בהחלט. אני עיתונאי ואני מנהל - וזה לא אותו תפקיד. עיתונאי משקף מציאות ומנסה להשפיע  עליה; מנהל משנה מציאות או שומר על הקיים.  אני רציתי לשנות. גלי צה“ל זה לא אף–‭,35‬ זה נושאת מטוסים - ולהפנות אותה לוקח לא מעט זמן. גיליתי שהחלק הניהולי בתפקיד דומיננטי  מאוד, לעיתים יותר מהחלק העיתונאי. זה לא רק להחליט אם לפרסם את הסיפור של הדס שטייף על מתלוננת על מועמד לנשיאות המדינה (הכוונה  לסילבן שלום), אלא גם לקבל תחנה על סף גירעון  ולהעלות את הכנסותיה“.

מתי התחלת לחוש את נחת זרועה של הביקורת?

”מהשינוי המשמעותי הראשון שעשיתי בלוח  השידורים, עם הסלוגן ’מה שקורה עכשיו‘ (שהחליף  את “גלי צה“ל מדברים מהשטח“), ה–‘פם–פם‘ שמושמע במהלך המבזקים, וקליפ החדשות של  שלוש דקות וחצי. אמרו שאני משטיח את השיח,  משטיח את החדשות, מבריח מאזינים. כיום, אם  אני מציע למישהו להוריד את ה‘פם–פם‘, אני נתקל בסירוב.

”כשאהוד גרף, מוותיקי גל“צ, רצה לצאת לפנסיה מוקדמת והחליף אותו שיבל כרמי מנסור, שאלו איך זה יכול להיות. אבל שיבל הוא כוכב עולה בשמי התקשורת, ואני גאה בכך שהוא קריין  חדשות ראשי לצדו של רן יבנאי. מיכה פרידמן, ותיק הקרבות, הוחלף באסף ליברמן שצעיר ממנו  ב–‭35‬ שנה.

”אפילו כשהלוגו השתנה, אמרו ’וואו, נפרדים  ממה שאפיין את גלי צה“ל עשרים שנה‘. גם גוגל  מרעננת את הלוגו שלה מדי פעם, אז גל“צ לא  יכולה? מחדשים, משתדרגים, מה הבעיה?“.

Picture

רזי ברקאי (למעלה) ואראל  סג"ל. "יש מאזינים שבשעה של רזי סוגרים את גל"צ ויש כאלה שעושים את זה אצל אראל"

Picture
Picture

נועה ירון›דיין. ”רזי בוחר את  הפרטנרים שלו, וזה בסדר גמור"

Picture

מתברר שיש. איך התמודדת עם הביקורת?

”גם אם הופתעתי ממנה לפעמים, הכלתי אותה. האופציה האחרת הייתה להעביר חמש שנים וחצי  בישיבה רגל על רגל, לנסוע לכנסים, לדבר בפאנלים ולהיות שר החוץ של התחנה. יש אפשרות  שהגוף מתנהל כל–כך טוב על ‭ 17‬ המחלקות שהיו  בתחנה כשנכנסתי לתפקיד, ועל חוסר הגיוון שבו, ולא צריך לגעת. אבל כשהגעתי לראיון אצל שר  הביטחון דאז, אהוד ברק (שהדיח את קודמו של  דקל בתפקיד, יצחק טוניק), אמרתי לו שאני רוצה  לשנות את התחנה, כי היא זקוקה לשינוי. אני לא  בטוח שאם גל“צ לא הייתה משתנה, היא הייתה  מחזיקה מעמד. אני לא יודע אם היא הייתה שורדת“.

עד כדי כך?

”כן. המקום שלה תמיד עורר שאלות, אבל כשתחנה ציבורית מנותקת מהציבור שאותו היא  משרתת, ולא קשובה לו, זו בעיה בעיניי. אם גל“צ  חפצת חיים, היא הייתה חייבת להשתנות. והיום התחנה היא עובדה תקשורתית קיימת; אין שאלה  על עצם קיומה“.

רק לפני כמה חודשים, שר הביטחון ליברמן רצה להוציא את גל“צ מהצבא ולהפוך אותה  ליחידת סמך במשרד הביטחון. וגם הרמטכ“ל איזנקוט לא הסתיר את רצונו להוציא את התחנה  מצה“ל.

”בסופו של דבר, השר קיבל החלטה אחרת. גל“צ קיימת מאוד בשיח, בוודאי בהשוואה לתחנות רדיו  אחרות. היא מעוררת כל–כך הרבה עניין, מצטטים מה שנאמר כאן, כולל השתנקות של קריין במהדורת  לילה במוצאי שבת. זה מעיד על עוצמתה, אחרת לא  היו מבקרים כל–כך הרבה אותי ואותה“.

אתה חושב שהפרטה של גל“צ תשרת טוב יותר את האינטרס הציבורי?

”אין באמת אפשרות להפריט את גל“צ. מה זה אומר? למכור אותה לאיש העסקים המוכשר אלי  עזור? זה להקים רדיו פרטי ארצי חדש. אני חושב שחובה שתהיה תקשורת ציבורית, בלי אינטרסים  זרים, בלי דברים שקורים מתחת לשולחן, בלי  שמישהו מתעשר ממנה“.

”אני מאמין בהגשות זוגיות“

דקל, ‭ ,53‬ שאל נעליו ייכנס בסוף החודש הבא  שמעון אלקבץ, הוא הראשון מבין מפקדי גל“צ שהחל את דרכו בתחנה ככתב בשירות סדיר ונשאר בה כעשור. עם השנים הוא ביסס מעמדו  ככתב וכפרשן פוליטי - תחילה בתחנה הצבאית, בהמשך בערוץ 2 ומרבית שנות הקריירה שלו  ברשות השידור - בקול ישראל ובערוץ הראשון. הוא הפך לאחד מהפרשנים הפוליטיים הבכירים  בישראל, וגם בשבתו כמנהל גל“צ לא ויתר  על מקומו זה (וגם על כך נמתחה עליו ביקורת)  ומדי יום חמישי הוא מגיש בין 9 ל–‭11‬ בבוקר את  ”דקלסגל“ לצדו של עמית סגל, הפרשן הפוליטי  של חדשות ‭ .2 ‬

דקל הוא מן הסתם אינו המרואיין הטיפוסי.  לומר עליו שהוא ”מיומן תקשורתית“ יהיה אנדרסטייטמנט של ממש. הוא אומנם מקפיד לא  אחת ”להתפלא“ על השאלות ששני העיתונאים שיושבים מולו מטיחים בפניו, על סערה כזו או אחרת שהחלטותיו עוררו, אבל בואו לא נהיה  נאיביים. דקל הגיע מוכן, וניכר גם שלמד דבר או שניים מן הפוליטיקאים שהוא נוהג לראיין ולסקר  עשרות שנים. כמוהם, גם הוא מעדיף לגרור את  הדיון בכל הזדמנות אל ”המאקרו“, ”התמונה  הכוללת“, ”העניין העקרוני“. לדבריו, ”צריך לבחון אותי במבחן התוצאה. לקחת ספינה כזאת ולהשיט אותה, כשזה לא העידן הכי קל לעמוד בראש כלי תקשורת במדינת ישראל, ולהביא את התחנה לפריחה גדולה יותר, זה לא דבר  טריוויאלי“.

ואכן, הגם שחלקו שנוי במחלוקת, עידן דקל  בגל“צ ניכר בעשייה רבה. דקל הצליח, למשל,  להעביר את חוק גל“צ ב–‭,2013‬ אחרי שקודמיו  לא הצליחו לעשות זאת במשך שנים. ”זה משחרר  את גל“צ מתלות בפוליטיקאים שייתנו חמצן“, הוא מתייחס לחוק שבמסגרתו עוגן רשמית הנוהל שלפיו התחנה יכולה לשדר חסויות (עד ארבע  דקות וחצי בשעה, לעומת כמות כפולה ברשת ב‘  וברדיו האזורי), עניין שעד אז הוסדר באמצעות הוראת שעה שהיה צריך בכל פעם להאריך.

דקל גם הוביל לגידול בהכנסות העצמיות  של התחנה מחסויות; צמצם כ–%‭50‬ מכוח האדם  האזרחי (כיום מועסקים בתחנה כ–‭90‬ אזרחים, רובם  במשרות חלקיות, ומשרתים בה כ–‭130‬ חיילים); ביצע שינוי ארגוני רחב והקים מטה בראשות אודי ירושלמי, שאמון בין היתר על הפיכתה של התחנה  לדיגיטלית - עם אפליקציה (שרשמה כחצי מיליון  הורדות עד כה), 6 תחנות דיגיטליות ואתר חדש שעולה לרשת בימים אלה.

”ארגון שלא יתפתח - יקמול“, הוא חוזר על  המסר. ‭ 14”‬ שעות שידור ביממה עברו מתיחת  פנים. זו מאסה קריטית, זו מהפכה. העובדה שבלוח השידורים לא היה שינוי משמעותי במשך 16 שנה  היא לא תעודת כבוד בעיניי“.

למה לדעתך לא בוצעו שינויים משמעותיים כל השנים הללו?

”כי לעשות שינוי זה מאוד קשה. כשנכנסתי  לתפקיד, היו כאמור ‭ 17‬ ראשי מחלקות שכפופים  אליי, והיה לי ברור שנחוץ שינוי ארגוני משמעותי. אגב, לא באבחת חרב אלא בעבודה ארוכה עם  מחלקת ההתנהגות של צה“ל וייעוץ ארגוני. לצמצם לשמונה מחלקות היה מאוד לא פשוט, במיוחד

כשחלק מהבכירים מגלים שהם כבר לא ראשי

מחלקות. גם לומר לשדרים ותיקים שהתוכנית

שלהם, שבמשך ‭ 15‬ שנה עמדה על שעתיים,

תהפוך לשעה, זה מאוד קשה. התפיסה שלהם

הייתה, ’זו שעת השידור שלי, מה אתה נוגע

< בה‘. אבל שעת שידור היא לא של אף אחד, גם לא  של מפקד התחנה. היא של הציבור“.

”לרינו צרור, ליעל דן ולרזי ברקאי
יש ערך ומעמד שידורי חזק וחשוב.  יחד עם זאת, צריך להתרענן. אני חושב שיעל  דן בשעה - טובה יותר מבשעתיים. גם אני רגיל  לשדר לבד, אבל אני חושב ש'דקלסגל', שבה אני מקטין את האגו שלי לטובת פרטנר שיש לו אגו  משל עצמו, היא מוצר רדיופוני טוב יותר“
”פוליטי זה רק מימין; השאר זה שדרים  מקצועיים, השמאל זה מקצועי, ואני לא מסכים  לזה; אלה מקצועיים ואלה מקצועיים. הימין טוען שיש בתחנה פחות מדי ביטוי לרוב הציבור בישראל, והשמאל טוען שנעשו כאן דברים מסיבות פוליטיות  לא ראויות. אני חושב ששני הצדדים טועים“
”אני מקשיב לברדוגו (בצילום למטה) , ואני לא מזהה משהו שהייתי מוריד משידור, וגם לא מזהה שיש איזו פעולה לטובת גורם פוליטי מסוים. השאלה היא אם הפרשנות שלו אובייקטיבית, נסמכת על עובדות ומעשירה את  המאזין. אני חושב שכן. זאת תוכנית מרתקת"

זה בוודאי לא קל מבחינתם אם הם גם מגלים  את זה מפרסומים בתקשורת, ולא ממך, כמו שקרה לרזי ברקאי, שקרא בגלובס על קיצוץ תוכניתו לשעה לטובת תוכנית בהנחייתו של  אראל סג“ל.

”אם אתם שואלים אותי אם אני מצטער על  משהו, זה האירוע עם רזי, שיצא בתיווכו של גלובס. זה לא היה ראוי ולא היה צריך לקרות. רזי נפגע  והוא לא היה צריך להיפגע בהתנהלות הזאת“.

בסוף, רצועת הבוקר שלו ”מה בוער“, נשארה  שעתיים, אבל אילצת אותו, כמו גם שדרנים  בכירים אחרים, לשדר בזוגות. למה בעצם?

”לרינו צרור, ליעל דן ולרזי ברקאי יש ערך  ומעמד שידורי חזק וחשוב. יחד עם זאת, צריך  להתרענן. אני חושב שיעל דן בשעה - טובה יותר  מיעל דן בשעתיים. גם אני רגיל לשדר לבד, אבל אני חושב שדקלסגל, שבה אני מקטין את האגו שלי לטובת פרטנר שיש לו אגו משל עצמו, היא מוצר  רדיופוני טוב יותר. אני מאמין בהגשות זוגיות. לא לכולם ולא כל הזמן, אבל כיום הרדיו עובר לטון  של שיחה. השילוב של רזי עם גורי אלפי, רינה  מצליח, בועז ביסמוט או רביב דרוקר, משביח את  תוכניתו ומגביר את העניין של המאזינים“.

גם אם נבחרים אנשים שלא נותנים קונטרה  לדעותיו? ואם כבר הייתה אחת כזאת, נועה ירון›  דיין, הוחלט שתפסיק לשדר לצדו.

”רזי בוחר את הפרטנרים שלו, וזה בסדר גמור. אני לא רוצה להצר את רגליהם של השדרים, אני  רוצה שהם יבואו לשידור בחדווה, אחרת - השידור לא יהיה טוב. גם לעירית לינור חייבת להיות כימיה  עם האנשים שיושבים לידה“.

Picture

אסף ליברמן באולפן כאן. "אני לא יכול להתקרב לשכר שמציעים לו"

Picture

ניב רסקין. מפנה את אחת הרצועות הנחשקות

Picture

מתן חודורוב בסדרה "הגלצניקים". ”אי אפשר  לומר היום שהתחנה היא תל אביבית, בועתית"

”יש דבר כזה שנקרא עריכה“

תקציב גל“צ עומד כיום על כ–‭50‬ מיליון שקל  בשנה, מתוכם כ–‭36‬ מיליון שקל הגיעו בתקציב ‭ 2016‬ מהכנסות עצמיות דוגמת חסויות, והשאר  במימון ציבורי. זינוק משמעותי לעומת שנת ‭ 2011 ‬ למשל, אז עמדו ההכנסות העצמיות של התחנה  על כ–‭21‬ מיליון שקל בלבד. ”ההתנהלות הכספית של התחנה היום זה הבדל של שמיים וארץ לעומת  מה שהיה“, מדגיש דקל ומתייחס אל הארגון שהוא  מותיר אחריו: ”אלקבץ מקבל גוף שמתנהל על–פי קודים ניהוליים מאוד ראויים. מיניתי גם קצין  תקציבים, מה שלא היה בעבר, והכסף שנחסך  משמש לעשייה של התחנה“.

הופעת מעלויות של תוכניות?

”גיליתי, למשל, שהתוכנית הכי יקרה הייתה  ’אנשים בלילה‘ של השדר המוכשר קובי מידן  (שירדה משידור ב–‭.“(2014 ‬

בגלל העלות של המנחה שלה?

”כן. לא יכול להיות שבמקום ציבורי, שיש בו גם  את ’ספרים רבותיי ספרים‘, את ’רצועת הביטחון‘ ותוכניות נוספות שהן לאו דווקא בשביל הרייטינג, לא תהיה הלימה בין מספר המאזינים לעלות התוכנית. היום כל ראש מחלקה יודע מה העלויות  של התוכניות שלו, בדיוק כמו בגוף מסחרי, גם אם  הדברים לא נקבעים רק בהתאם לעלות“.

הקמת מחלקת תחקירים. מה פתאום החלטת לסגור אותה אחרי כשנתיים ולפטר את אבנר הופשטיין שעמד בראשה?

”הקמתי את המחלקה כשהייתה רווחה והייתה לי  אפשרות מבחינת כוח אדם. במסגרת ’תר“ש גדעון‘, תוכנית רב שנתית שהונחתה על גלי צה“ל על–ידי הצבא, קיצצתי במקומות שחשבתי שיש מקום לקצץ  בהם. כפי שגל“צ הייתה תחנה איכותית עד לפני שנתיים בלי מחלקת תחקירים, היא תמשיך להיות איכותית וכתביה יעשו גם תחקירים. המסגרת של  צה“ל תובענית ולנתק את מפקד גל“צ מהאילוצים  הקיימים בצבא, זה דבר שגוי“.

אחרי פיטוריו, הופשטיין טען ל“השתקת תחקירים ופלישת פוליטיקאים אל השידור  הציבורי“.

”יש דבר כזה שנקרא עריכה, זה קיים גם בגלובס. לא כל מה שתכתבו יתפרסם בעיתון וזה נכון גם  לגל“צ“.

ארגון העיתונאים מצא לנכון לפנות לאחרונה  לוועדת האיתור למפקד גל“צ, וכתב: ”אנחנו  מתרשמים כי גלי צה“ל של 2017‬ אינה זקוקה  למנהל בלבד, אלא לתוכנית שיקום... לתחנה דרוש אדם המצטיין ביחס הוגן לבני אדם,  ביכולת ניהול גבוהה, ברגישות“. יכול להיות שהתנהלת בחוסר רגישות בכל מה שנוגע לפיטורים של אנשים, חלקם בכירים וותיקים מאוד?

”אין פיטורים שמחים, ואין שינויים, שאנשים  נפגעים מהם, שיכולים לעבור חלק. במיוחד בארגון שלא מורגל בשינויים. גם לשדרים בכירים  וותיקים, שעושים את עבודתם כהלכה, קשה להכיל  את הצורך בשינוי. היו בתחנה מבוגרים מנוסים, אבל אי אפשר שלא יהיו חילופי דורות. זה חיוני  להצלחה“.

קיבלת לבד את ההחלטות הקשות?

”יש כאן מנהלי מחלקות והדברים נקבעים בדרך  כלל אחרי שאני שומע את דעתם, זה לא ’וואן–מן  שואו‘, אבל יש מפקד שצריך להחליט לאן להקצות  משאבים. אגב, הדלת שלי פתוחה גם לחיילים מדי  שבוע“.

<

”הביקורת החלה מהשינוי
המשמעותי הראשון שעשיתי  בלוח השידורים, עם הסלוגן ’מה שקורה  עכשיו‘, ה–‘פם–פם‘ שמושמע במהלך  המבזקים, וקליפ החדשות. אמרו שאני  משטיח את השיח, משטיח את החדשות,  מבריח מאזינים. כיום, אם אני מציע למישהו  להוריד את ה‘פם–פם‘, אני נתקל בסירוב“
”כשנכנסתי לתפקיד, היו ‭ 17‬ ראשי מחלקות שכפופים אליי, והיה לי ברור שנחוץ שינוי ארגוני משמעותי. לצמצם לשמונה מחלקות היה מאוד לא פשוט, במיוחד כשחלק מהבכירים מגלים שהם כבר לא ראשי מחלקות. גם לומר לשדרים ותיקים שהתוכנית  שלהם תהפוך לשעה, זה מאוד קשה“
”אין באמת אפשרות להפריט את גל“צ. מה זה אומר? למכור אותה לאיש העסקים המוכשר  אלי עזור? זה להקים רדיו פרטי ארצי חדש. אני חושב שחובה שתהיה תקשורת ציבורית, בלי אינטרסים זרים, בלי דברים שקורים  מתחת לשולחן, בלי שמישהו מתעשר ממנה“

הדלת שלך הייתה פתוחה גם בפני מי שבא להתלונן בפניך על התנהלותו של אבי ברזילי, ראש מחלקת החדשות שמינית? טוענים שיש לו סגנון ניהול פוגעני, מה שהביא למערכת יחסים עכורה בחדשות.

”לא כל אחד מסתדר עם הסגנון הניהולי של אבי  ברזילי, אני יודע את זה. יחד עם זאת, מדובר באיש מקצוע מן המעלה הראשונה והוא העורך המנוסה  ביותר בתחנה, כולל מנוסה ממני“.

אבל הוא לא רק איש מקצוע. הוא גם מנהל  את החיילים, שבשונה מגוף פרטי, לא יכולים  להתפטר, גם אם קצה נפשם בבוס שלהם.

”לא נתקלתי בחיילים שהתלוננו בפניי בנושא. בכירים יותר שמעתי, ולא אפרט את תוכן שיחותיי  איתם“.

מה שאנחנו שמענו הוא שאתה שולח אותם  ”להסתדר לבד“. למה אתה לא מתערב? כי הוא מינוי שלך?

”צריך לזכור מה מניע את האנשים שמדברים  גם איתכם. אנשים שעברו שינוי, והם לא שלמים  עם השינוי, מכוונים את החיצים... אני מניח שאם  לא היינו נדרשים ל‘תר“ש גדעון‘ ולא היו פיטורים בתחנה, לא היה מכתב של ארגון העיתונאים או פרסומים אחרים, אתם מעלים בדעתכם תסריט  כזה?“.

Picture

עמית סגל. "הרדיו עובר לטון של שיחה"

Picture
Picture

נוני מוזס. ”אלה היו שיחות של החלפת דעות על התקשורת הישראלית"

Picture

שמעון אלקבץ. "מקבל גוף שמתנהל על›פי קודים ניהוליים מאוד ראויים"

Picture

דקל: ”עיתונאי משקף מציאות ומנסה להשפיע עליה; מנהל משנה מציאות או שומר על הקיים"

Picture

אבי ברזילי. ”לא כל אחד מסתדר עם הסגנון הניהולי של אבי ברזילי, אני יודע את זה"

Picture

אביגדור ליברמן. ”מותר לשר הביטחון למתוח ביקורת על מה שמשודר בתחנה"

"לא לפעול על–פי רעשי הרקע העצומים"

מה מחכה למפקד גל"צ הנכנס שמעון  אלקבץ, ומה מציע לו דקל?

פעם סיפרו על צה"ל שכשהוא רוצה לקבל אישור מהממשלה לפעולה או לתגובה צבאית כלשהי, אבל גם לגרום לשרים להרגיש שניתנת להם האופציה לבחור בין כמה דרכי פעולה, הוא מגיש להם אפשרות אחת רכה  מינורית, אפשרות שנייה בומבסטית ואגרסיבית, ואפשרות שלישית - זאת שהוא באמת מעוניין לבצע. היה מי שנזכר בסיפור הזה כשוועדת  האיתור למפקד גל"צ, בראשותו של האלוף במיל' יפתח רון טל, הגישה לפני כמה שבועות את שלושת המועמדים הסופיים שלה לשר הביטחון, אביגדור ליברמן.

יותר מ–‭20‬ איש הגישו מועמדות לתפקיד  מפקד גלי צה"ל, ואליהם צריך להוסיף עוד לא מעט אחרים שפלירטטו עם הרעיון - קיבלו פניות מהוועדה או גיששו בעצמם - והחליטו לבסוף לוותר. לשלישייה הסופית הגיעו מאיה להט קרמן, מנהלת התוכניות בתחנה שמונתה  לתפקידה בתקופת דקל, יהושע מור יוסף,  לשעבר דובר מועצת יש"ע ומנכ"ל רדיו גלי  ישראל, וכיום בעל משרד יחסי ציבור (שנותן  שירותים גם לגל"צ עצמה), ומי שנבחר לבסוף - שמעון אלקבץ.

אלקבץ, צריך לומר, סומן כבר מתחילת הדרך כמועמד המוביל, מה שמחזק את המשל שבו  פתחנו (השבוע, אגב הגיש איש התקשורת יוסי לוי עתירה לבג"צ בבקשה לבטל את הליך האיתור שבסיומו מונה אלקבץ  בטענה ל"משחק מכור"). מול מועמדת מתוך התחנה שלא תיתפס כהטבעת חותם מצדו של ליברמן, ומול איש ימין שאינו עיתונאי, שמינוי שלו היה נתפס כהכרזת מלחמה על אנשי התחנה, אלקבץ הוא המינוי המתבקש. עיתונאי ותיק עם ניסיון בתפקידי ניהול  גם בשוק הפרטי (ברדיו האזורי, בידיעות תקשורת ובמעריב) וגם בשידור הציבורי (כמנהל קול ישראל  וכסמנכ"ל הרדיו של התאגיד).

אבל אחרי שהליך הבחירה עבר מבחינתו בצורה חלקה, לאלקבץ מצפה כנראה האתגר המקצועי הגדול ביותר שעמו התמודד עד כה. בגלל המבנה הייחודי  שלה, גל"צ היא ממילא כלי תקשורת מורכב  וקשה לניהול, שכולל ממשק עם פוליטיקאים,  מפקדים בצבא, אזרחים עובדי צה"ל המאוגדים  בהסתדרות, טאלנטים וחיילים בסדיר. לזכותו  של קודמו דקל, צריך לומר שהוא אכן בא לשנות, וגם אם טעה לא מעט, הוא צודק בכך שהגיע למקום שקפא על שמריו במשך תקופה ארוכה,  ושלמעשה, כל שינוי שהוא היה מביא עמו, היה יוצר טלטלות ומעורר גלים של ביקורת.

אם אלקבץ ירצה להמשיך ולשנות, לעצב  את התחנה בדמותו ולגעת ב"קודש הקודשים" - התוכניות המרכזיות והמגישים הבכירים  והוותיקים בגל"צ, הוא צפוי לחטוף מתוך התחנה  ומהברנז'ה התקשורתית. מן הצד השני, יארבו לו הפוליטיקאים, בעידן שבו ביקורת מתלהמת וחסרת רסן כלפי כלי התקשורת השונים, היא  לא סתם עניין מקובל, אלא ממש אג'נדה גלויה שמוביל ראש הממשלה בכבודו ובעצמו.

ירון דקל, מה עצת הזהב שלך לאלקבץ?

"לעשות את מה שאתה מאמין בו, ולא לפעול  על–פי רעשי הרקע העצומים".

”עורך ידיעות כועס מאוד על גל“צ“

דקל מתייחס אל חשיפת יומניו והפגישות שקיים עם  נוני מוזס: "אין שם איזו כותרת, אין איזה דיל"

לפני ימים מספר פורסמו באתר "העין השביעית" היומנים של

ירון דקל, בעקבות דרישה של עמותת ”הצלחה“. פגישותיו הרבות עם אנשי תקשורת אינן מפתיעות כמובן, והדבר המסקרן נוגע  דווקא לפגישות שלא מתועדות ביומן - אלה שקיים עם מו“ל ”ידיעות  אחרונות“, נוני מוזס. ”אלה היו שיחות של החלפת דעות על התקשורת  הישראלית“, מפטיר דקל. ”אין שם איזו כותרת, אין איזה דיל. אגב,  עורך ידיעות אחרונות (רון ירון) כועס מאוד על גל“צ, כי ביסמוט (עורך  ”ישראל היום“) משדר מדי פעם כמגיש אורח עם רזי ברקאי. ידיעות אחרונות גם לא אהב את העובדה שרזי התייצב נגד חוק ישראל היום. אז  אם תסתכלו טוב, תזהו יותר נגטיב מפוזיטיב“.

”זה בסדר שיש לאדם דעות“

אחד מגלי הביקורת היותר תלולים שדקל עורר  עליו בברנז‘ה התקשורתית, היה לאחר מאמר שפרסם  בגלובס במארס ‭ ,2015‬ ימים ספורים לאחר הבחירות  לכנסת האחרונה, ובו כתב כי התקשורת בועתית, כי חייבים להכניס אליה יותר אנשי ימין, וכי הביקורת על ראש הממשלה נתניהו עברה את הגבול.

גם היום, יותר משנתיים לאחר אותו מאמר,  הוא דבק במה שכתב. ”אני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי, גם אם חברים שלי כעסו עליי על המאמר  הזה, ועדיין כועסים, לצערי הרב“, אומר דקל שמתגאה במה שהוא מכנה הפלורליזם שהכניס  בקרב חיילי גל“צ - לא רק ילדי שמנת מהמרכז, פרוטקציונרים ושדעותיהם נטועות בשמאל, כפי  שהואשמו מאז ומעולם, אלא גם חיילים מהפריפריה,  חובשי כיפות ובעלי דעות ימניות. ”אי אפשר לומר  היום שהתחנה היא תל אביבית, בועתית, אשכנזית וכל מה שניסו להדביק לה, הרבה פעמים תוך ניסיון לפגוע באתוס המקצועי שלה. התחנה מדברת למגוון גדול יותר של ציבור. אני רוצה שאנשי  הרצליה ונתיבות, באר שבע ועפרה, נהריה ושדרות  יוכלו להאזין לדברים שמעניינים אותם“.

מה היה דחוף לך לפרסם את המאמר מיד לאחר  הבחירות? בדיעבד, העיתוי היה טעות?

”אני לא מתחרט על העיתוי. אם הייתי מפרסם  לפני, היו אומרים שזו התחנפות לנתניהו. מתי  שלא אכתוב, תגידו שאני קורץ. כבר כשעשיתי את  השינוי ב‘בוקר טוב ישראל‘ אמרו שאני מייעד את  תפקידי הבא לשגריר בוושינגטון“.

דווקא דיברו על לונדון.

”אה, אז אני לא פה ולא פה. טוענים שקרצתי  לנתניהו - נו, ומה קרה? מה שלא אעשה, יהיה מה  לכתוב על זה, וזה תפקידם של העיתונאים. בסוף, מנהל נמדד בעשייה שלו. תארו לעצמכם את האפשרות המופרכת שממש חשבתי על השינויים  בעצמי“.

השינויים שעליהם מדבר דקל הם שיבוץ מגישים מהצד הימני של המפה הפוליטית בשעות הפרייםטיים, דוגמת אראל סג“ל, יועז הנדל ויעקב ברדוגו.  ”זה או שכותבים שביבי מנחה, או שבוגי מוריד הנחתה, או שברק...“, נאנח דקל. ”ממש לא יכול  להיות שמפקד גל“צ, אחרי שלושים שנות עיתונות, חושב שטוב שיהיו פה האנשים האלה, והוא גם מביא  אותם. איש לא דיבר איתי על האנשים האלה - לא נתניהו ולא גברת נתניהו ולא נתן אשל. קיבלתי החלטות כי חשבתי שלא יכול להיות שמגישינו הבכירים יחשבו אותו הדבר, ולא כי פוליטיקאים  רצו“.

בוא נדבר על ברדוגו שצירפת להגשת יומן הערב יחד עם ירון וילנסקי. הוא עבד עם  פוליטיקאים, וכשמאזינים לו, תוהים איזה אינטרס הוא משרת.

”אבל התוכנית היום מעניינת יותר מאזינים? כן. זה בסדר שיש לאדם דעות. יש מאזינים שבשעה של רזי סוגרים את גל“צ ויש כאלה שעושים את זה אצל  אראל. ד“ר יועז הנדל היה יועצו הקרוב של נתניהו והוא מגיש מצוין. מישהו העיר על כך שראש מערך  ההסברה לשעבר הוא מגיש בגל“צ? השאלה בסוף היא מה גל“צ נותנת למאזיניה והתשובה היא ריבוי  דעות; חלק כדעתך וחלק הפוך מדעתך, וחלק כלכך מרגיז אותך, שתרצה לנפץ את הרדיו“.

לא השבת על ברדוגו.

”אני מקשיב לברדוגו, ואני לא מזהה משהו שהייתי מוריד משידור, וגם לא מזהה שיש איזו פעולה לטובת גורם פוליטי מסוים. השאלה היא אם הפרשנות שלו אובייקטיבית, נסמכת על עובדות  ומעשירה את המאזין. אני חושב שכן. זאת תוכנית מרתקת ומי שמאזין לה מתקשה לפעמים לצאת מהאוטו.

”הרי מה התפקיד של הרדיו היום, אחרי שאיבדנו  את הבכורה של הדיווחים לטובת ’פושים‘ באתרי החדשות? התפקיד הוא לתת שואו רדיופוני מעניין  ולהרבות מחשבה. אגב, למה אף אחד לא התנפל עליי כשיזמתי את הגעתו של ניצן הורביץ לתחנה, אדם שלפני שנתיים היה בכנסת? למה על זה לא  כתבתם פוליטיזציה בגל“צ?“.

בטח יש לך תשובה מוכנה בשבילנו, אבל צריך לזכור שהורביץ בכל זאת היה עשרות שנים  עיתונאי, כולל בגל“צ, לפני שפנה לפוליטיקה.

”כי זה לא פוליטי! פוליטי זה רק מימין; השאר  זה שדרים מקצועיים, השמאל זה מקצועי. ואני לא  מסכים לזה; אלה מקצועיים ואלה מקצועיים. הימין טוען שיש בתחנה פחות מדי ביטוי לרוב הציבור בישראל, והשמאל טוען שנעשו כאן דברים מסיבות פוליטיות לא ראויות. אני חושב ששני הצדדים  טועים. ואם לכולם יש טענות, מניסיוני למדתי  שיכול להיות שזה לא כצעקתה“.

מירי רגב, דרוויש וליברמן

כמו קודמיו בתפקיד, גם דקל תמרן בין לחצים מלמעלה ויש שמייחסים לו כניעה לדרג הפוליטי. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא שתי פגישותיו ב–‭2015‬ עם שרת התרבות מירי רגב, שתבעה  בסגנון המאפיין אותה, שגלגל“צ, בניהולו של נדב  רביד, תשדר יותר מוזיקה מזרחית ועברית בכלל.

המפגשים עם רגב היו טעות?

”הטעות הייתה שלא הצבתי מספיק את הזווית שלא צריך להיפגש עם השרה בפני מנכ“ל משרד  הביטחון דאז (דן הראל). הוא הנחה אותי להיפגש  איתה בלי להשיב, בלי לשמוע. אני חושב שגלגל“צ הייתה צריכה ריענון גם במגוון השירים שלה, אבל  הטעות הייתה לא לומר למנכ“ל משרד הביטחון -  אתה לא צריך להנחות אותנו ללכת, שהשר (אז היה  זה משה בוגי יעלון) יאמר לשרה: ’זה בסמכותי‘“.

מתי הבנת שטעית?

”בפגישה השנייה התברר לי שבעצם השרה באה  עם התוכנית מוכנה. הכול יצא לתקשורת בשנייה.  כלומר, היה כאן שיח שנועד לצרכים תקשורתיים,  ואנחנו היינו כלי על לוח המשחק“.

אתה טוען לחוסר סמכות שלה להתערב, אבל עובדה שאחרי הפגישות הללו הבאתם בעידודה את מבקר המוזיקה המזרחית אבי שושן כעורך  מוזיקלי. אחרי שנה סיימתם את תפקידו, והוא טען שגילה ”תחנה אליטיסטית שאין לה רצון  ואומץ להוביל לשינוי אמיתי“.

”אני שומע טענות הפוכות, שגלגל“צ יותר מדי  מזרחית. עובדתית, מנעד השירים הים–תיכוניים  גדל, ואני חושב שגם הרלוונטיות של גלגל“צ  השתפרה. לא בכדי ‭ 70%‬ מחיילי צה“ל מאזינים לה. התחנה מאוד משמעותית ולכן יש לה הרבה  יריבים“.

היו עליך הרבה לחצים פוליטיים במהלך הקדנציה שלך?

”לא מעבר למה שהיו עליי כמגיש ’הכול  דיבורים‘ (בימיו ברשת ב‘). פוליטיקאים רוצים שקולם יישמע ושקולו של יריבם יישמע פחות. בהוראות הפיקוד של הצבא כתוב שמנהל גלי  צה“ל לא כפוף למפקדיו בכל ענייני התוכן. הצבא  מכיר בכך שמפקד גל“צ חייב להיות חופשי - גם  לביקורת על הצבא, עם תגובה הולמת של הצבא.  ראש המטה הכללי, לאו דווקא הנוכחי, לא תמיד  מאושר מכל מה שמשודר בגלי צה“ל, אבל בכוונה  גל“צ לא יושבת תחת דובר צה“ל, ומפקד גל“צ  חופשי לקבל החלטות“.

ובכנות, אפשר לומר שהיית חופשי? על רגב  דיברנו, אז בוא נדבר גם על מחמוד דרוויש. בעקבות תוכנית ששודרה על המשורר הפלסטיני, זומנת לשיחת בירור אצל השר ליברמן, שם אמר כי דרוויש לא יכול להיות ”חלק מהנרטיב המכונן  של הישראליות כפי שהוצג בתוכנית“.

”אבל בסוף, התוכנית על דרוויש שודרה או לא  שודרה?“.

שודרה, ואתה נדרשת לתת על כך דין וחשבון אצל השר.

”מותר לשר הביטחון ולכל נבחר ציבור למתוח  ביקורת על מה שמשודר בתחנה. בסוף, ההחלטה  היא של מפקד גל“צ“.

אבל ליברמן לא התראיין בתקשורת ואמר שהוא לא אהב את התוכנית; הוא זימן אותך  אליו, והוא הממונה עליך.

”שמעתם שינוי בטון של השדרים בעקבות  שיחתי עם שר הביטחון? אפשר לבחון אותי על זה.  אני לא מכיר שדר בגל“צ שמרגיש שצנזרו אותו“.

דקל מקווה שהיוזמה שבה החל, להעתיק את  גל“צ ממשכנה מאז ‭ 1958‬ ברחוב יהודה הימית ביפו  לעיר לוד, תתממש. ”הבניין הזה סיים את תפקידו  ההיסטורי, הוא לא נועד להיות תחנת שידור“, הוא אומר על המבנה הישן והמוזנח של התחנה, שנוסדה  כבר ב–‭.1950 ‬

מה יהיה התפקיד הבא שלך? מנהל או עיתונאי?

”לו הייתי יודע, הייתי מספר לכם. שני האפיקים הם אופציות מבחינתי. להמשיך להיות מנהל בעולם התקשורת או בתחומים קשורים כמו תרבות, או  לשדר ולהגיש תוכנית“. ¿ ‭ renen@globes.co.il yonatan-k@globes.co.il

”אין פיטורים שמחים, ואין שינויים,
שאנשים נפגעים מהם, שיכולים  לעבור חלק. במיוחד בארגון שלא מורגל בשינויים. גם לשדרים בכירים וותיקים, שעושים את עבודתם  כהלכה, קשה להכיל את הצורך בשינוי. היו בתחנה מבוגרים מנוסים, אבל אי אפשר שלא יהיו  חילופי דורות. זה חיוני להצלחה“
”הטעות הייתה שלא הצבתי מספיק
את הזווית שלא צריך להיפגש עם  השרה (מירי רגב, בצילום מימין), בפני  מנכ“ל משרד הביטחון דאז. בפגישה השנייה התברר לי שבעצם השרה באה עם התוכנית  מוכנה. הכול יצא לתקשורת בשנייה. כלומר, היה כאן שיח שנועד לצרכים תקשורתיים, ואנחנו היינו כלי על לוח המשחק“
”אני שומע טענות הפוכות, שגלגל“צ יותר  מדי מזרחית. עובדתית, מנעד השירים היםתיכוניים גדל, ואני חושב שגם הרלוונטיות של  גלגל“צ השתפרה. לא בכדי ‭ 70%‬ מחיילי צה“ל מאזינים לה. התחנה מאוד משמעותית ולכן יש לה הרבה יריבים“
”גיליתי, למשל, שהתוכנית הכי יקרה הייתה  ’אנשים בלילה‘, של השדר המוכשר קובי מידן. לא יכול להיות שבמקום ציבורי לא תהיה הלימה בין מספר המאזינים לעלות התוכנית. היום כל ראש מחלקה יודע מה העלויות של  התוכניות שלו, בדיוק כמו בגוף מסחרי, גם אם הדברים לא נקבעים רק בהתאם לעלות“
”זה או שכותבים שביבי מנחה, או שבוגי מוריד  הנחתה, או שברק... ממש לא יכול להיות  שמפקד גל“צ, אחרי שלושים שנות עיתונות, חושב שטוב שיהיו פה האנשים האלה, והוא גם מביא אותם? קיבלתי החלטות כי חשבתי שלא יכול להיות שמגישינו הבכירים יחשבו אותו  הדבר, ולא כי פוליטיקאים רצו“
”מה התפקיד של הרדיו היום, אחרי שאיבדנו את  הבכורה של הדיווחים לטובת ’פושים‘ באתרי החדשות? התפקיד הוא לתת שואו רדיופוני  מעניין ולהרבות מחשבה. אגב, למה אף אחד לא התנפל עליי כשיזמתי את הגעתו של ניצן הורביץ לתחנה? למה על זה לא כתבתם  פוליטיזציה בגל“צ?“

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן